טעימות מעל מפתן השפיות

יכולתי לראות אותה בכל פינה בבית, לא משנה מה היא עשתה, תמיד הייתה לידי במראה.
היא הייתה מתעוררת כל בוקר כשלגופה תחתוני בוקסר בלבד, מתרוצצת מהמקלחת לארון, מטריפה אותי בכל פעם מחדש עם מראה גופה המשגע.
לאחר מכן הייתה לובשת את חליפת הריצה הצמודה שלה, שגרמה לי לקנא רק מהמחשבה על כך שהיא יוצאת איתה החוצה בכלל. היא תמיד חזרה כעבור ארבעים דקות בדיוק.
אז הייתה מורידה שוב את כל בגדיה ממש מול עיניי ובוחנת את גופה המושלם מול המראה כמה דקות.
כמה שהשתוקקתי לגעת בעורה, בשערה, להרגיש אותה…
אבל לא יכולתי לגעת בבני אדם…
יכולתי רק להריח את ריח סבון הלבנדר שלה שהיה עולה מהמקלחת כאשר הייתה נכנסת אליה לאחר הריצה.
את ריח האפרסק של קרם הגוף שלה שבו התמרחה היטב מול המראה, מעסה כל חלק בגופה לאט כאילו מתגרה בי בלאפ דאנס פרטי – בלי שאוכל לגעת בה לעולם.
את ריח הפרחים של השיער שלה כאשר הייתה מושחת אותו בתחליב מיוחד. ואת הריח הפירותי של הבושם שלה – אותו בושם שהרחתי כאשר היא נכנסה לראשונה לחנות.

מתוך הסיפור :אהבה ממבט.
על מפתן השפיות -מנבסקי אלינה
בכל חנויות סטימצקי