חייה ש רוצחת שכירה-חלק ד'

אני עומדת מאחורי קיר בטון באתר בנייה,מחכה לקורבן הבא שלי. בחור צפוני שעונה לשם מת'יו.
למה הוא עומד למות אתם שואלים? מסתבר שאותו מת'יו הוא בעל עסק עצמאי. חנות כולבו קטנה. העניין הוא שלפני שנה וחצי הוא הלווה כסף מראש ארגון המאפייה האיטלקית,ומסרב להחזיר אותו.
בדרך כלל רוב המאפיות,יטפלו בדברים שכאלה בעצמם. אבל המאפייה הספציפית הזאת,יושבת על הכוונת של המשטרה.

הוא הגיע. על הסיפור להביא אותו לאותו אתר בנייה תיכננתי מראש עם ראש הארגון. מת'יו חושב, שראש הארגון מחכה לו כאן,בישביל לדבר על המצב המצער.

"נצ'ו? זה מת'יו." קרא מתיו לחלל הריק.

"יש כאן מישהו?" שוב שאל. "נצ'ו? טוב לא באתי הנה כדי לשחק מחבואים."
שמעתי את צעדיו של מת'יו מתרחקים.

"עצור." אמרתי. הצעדים ניפסקו. יצאתי ממחבואי ומת'יו הסתובב אליי.

"בחורה? נצ'ו שלח בחורה שתאיים עליי?" אמר וצחק. "תקשיבי בובה,אני לא רוצה לפגוע בך,אז כדי שפשוט תלכי לנצ'ו ותגידי לו שנגמרו המשחקים."

-שובניסט מפגר- חשבתי לעצמי.

"תקשיב מותק,-אמרתי- מה שנצ'ו רוצה לומר לך,זה בידיוק אותו הדבר. נגמרו המשחקים."

"מה זאת אומרת?"

"זאת אומרת,שיש לך 5 דקות לבקשה אחרונה לפני שאני מפוצצת לך את המוח."
צחוק עז התגלגל מפיו של מת'יו מה שגרם לי עוד יותר לרצות לירות בו.

"עכשיו זה כבר 4." אמרתי.

"את לא רצינית.." אמר בגיחוך.

"3.."

"איפה נצ'ו? אני יודע שהוא כאן."

"2.." דרכתי את האקדח וכיוונתי אותו אל מת'יו.

"1." קול הייריה נבלע בתוך המדבר השומם. הכדור פגע למתיו במצח,והוא נפל לקרקע באותה השנייה.
היתקרבתי לגופה והבטתי בה מלמעלה. -אמרתי לך…- קראתי לעבר הגופה המתקררת.
היתקשרתי למייקל להודיע לו על המשימה,שישלח אנשים לטשטש עקבות,וחזרתי לדירה,שם חיכה לי ניק..

"שלום לך גברת אנני." קרא לעברי ניק כשניכנסתי לדירה. "אנחנו כבר צריכים לצאת תערוכה,איפה היית?"

"היו לי סידורים." עניתי בתמימות.

"טוב תתלבשי זריז,כי אשתו של הבוס שלך התקשרה כבר פעמיים."

"טוב בסדר." אמרתי והלכתי לחדרי.

הגענו לתערוכת הצילום ואשתו של מייקל שוחחה עם אישה אחרת בכניסה.

"אנני! היי!" אמרה וחיבקה אותי. "את נראת נפלא!"

"תודה גם את."

"מי זה?" שאלה והצביע על ניק.

"אהה ניק זאת מריה,מריה ניק."

"אתם יוצאים?" שאלה.

"לא! ניק הוא רק ידיד ותיק."
ניק הביט בי בתמהון לאור תגובתי המוגזמת.

"איפה מייקל?" שאלתי.

"הוא…" אמרה וחיפשה אותו עם עייני הנץ שלה. "אהה הנה הוא,בבר."

"אני אלך להגיד שלום." אמרתי והיתרחקתי מאשת הדרקון.

"אנני וואו!" אמר מייקל כשהתיקרבי אליו.

"אל תיסחף." אמרתי. "אז.. הכל טופל?"

"כן,בידיוק עכשיו אחד העובדים קורא על מת'יו קדיש." אני ומייקל תמיד היינו צוחקים על העבודה,והקורבנות.

"אז זה ניק הידוע לשמצה?" שאל.

"הוא ולא אחר." עניתי.

"הוא מוכר לי מאיפה שהוא.."

לאחר זמן קצר של שיחה עם מייקל הבחנתי באדם שניכנס לתערוכה. הוא נראה לי מוכר,אז היתקרבתי טיפה לאזור שלו כדי לקבל מבט טוב יותר.
ניסיתי לחשוב על כל האנשים שאני מכירה… מאיפה הוא מוכר לי? ואז זה הכה בי..

"תומס הייז!" קראתי.

"כן?" אמר והסתובב אליי..