חטופים פרק 3

אחרי שהתקלחתי לבשתי את בגדי השינה והתיישבתי על המיטה, היא הייתה נוחה להפליא.
קלייר התיישבה על המיטה לידי.
״מה את חושבת שיעשו לנו?״ שאלתי בשקט, לא רציתי שכולם ישמעו.
״אין לי אפילו שמץ של מושג״
״אני מפחדת״ אמרתי ורעד עבר בגופי. ״מה יקרה כשנקח את הזריקה?״ עוד רעד עבר בי.
קלייר שתקה, באמת לא היה מה להגיד על זה.
״אני בטוחה שהכל יהיה בסדר״ היא אמרה וחייכה, ״כבר נורא מאוחר, בואי נלך לישון, בסדר?״ הנהנתי ונשכבתי אחורה, התכסתי בשמיכה ועצמתי עיניים.
לא הצלחתי להירדם עד השעה שתיים, אז ויתרתי, נעלתי כפכפים ויצאתי מהחדר.
עמדתי במסדרון הגדול ונשענתי על המעקה, ראיתי איך בקומה מתחת כולם מתרוצצים. מעניין מה הם עושים פה.
״את יודעת מה אני הכי רוצה לעשות?״ שאל היידן, שגיליתי שעמד לידי.ֿ
״אני רוצה לנסוע לתאילנד ולצלול עם הדולפינים הנדירים בעולם, קוראים להם קקאוים״ הוא אמר וחייך חיוך קטן שחשף גומה.
״זה תמיד היה החלום שלי״ הוא שוב חייך והפעם גם אני חייכתי, החיוך האמיתי הראשון שלי מאז שהגעתי לפה.
״גם אתה לא נרדם?״
״איך אפשר להירדם כשאין לך מושג מה יקרה כשתתעורר?״
הוא צודק. עדיף כבר לא לישון, ואז גם לא צריך להתעורר.
״אתה צודק בעניין הזה, אבל אני עייפה ממש, אני הולכת לישון, נקווה לטוב״ חייכנו אחת לשנייה ואני הלכתי.
הפעם נרדמתי מהר, היו לי מלא סיוטים, כל פעם שהתעוררתי מסיוט, נזכרתי בפנים המרגיעות של היידן, וזה עשה לי טוב.
-בוקר-
התעוררתי בשבע וחצי, ראיתי שרוב הבנות מתחילות להתעורר.
פתחתי את הארון שהיה ליד המיטה שלי.
לקחתי את מדי בית הספר: חולצה לבנה עם סמל קטן של מ.מ.ל, מכנסיים ארוכים שחורים וצמודים ונעלים זהות.
והלכתי למקלחות.
התארגנתי התקלחתי וחזרתי לחדר.
ליד המיטה חיכתה לי הזריקה המאיימת, ראיתי שאף אחת מהבנות לא מעיזה להזריק.
לקחתי נשימה עמוקה, עצמתי עיניים והזרקתי.
הרגשתי כאב קל מדקירה, ולאחר מכן קצת סחרחורת אבל לא יותר מזה.
כששאר הבנות ראו שאני בסדר, אחת אחרי השניה התחילו להזריק.
הפטריקים החלו להיכנס לחדר. קטרין גם.
״שלום אליסון, איך עבר הלילה?״
״בסדר״
התבוננתי בה, פתאום ראיתי כמה דברים מוזרים בה.
שמתי לב לכפתור קטן מאחורי האוזן שלה, כמה תפרים בצוואר, ושאין לה ציפורנייים.
היא כנראה הבחינה שאני מסתכלת על הציפורניים, ֿ
״מתוקה, הכל יבוא בזמנו״ֿֿ היא מארה וחייכה.
היא הובילה אותי לחדר האוכל ואז הלכה.
פגשתי שם את קלייר היידן קונור וג׳נסה, התיישבתי לידם.
היידן חייך אלי, הוא כזה מקסים!
״אז איך עבר הלילה?״ ג׳נסה שאלה
״לא ישנתי״ היידן אמרֿ
״סיוטים סיוטים וסיוטים״ אמרתי
״ישנתי נהדר״ קלייר אמרה
״כל רגע התעוררתי בגלל הנחירות של הילדה שישנה לידי״ ג׳נסה אמרה וצחקנו.
קונור שתק, הוא היה מסתורי שכזה, הוא סקרן אותי.