זירת פשע-פרק 5

"בוקר טוב, ישנוני." אמרה קלסי וחיוך רחב על פנייה.
קצות שערותיה של לקסי דגדגו את קצה אפיו של ג'ספר.
ג'ספר פקח את עיניו באטיות. "מה את כול-כך שמחה?" שאל בתמיהה.
"תפסו אותו," אמרה בהתרגשות, "תפסו את הרוצח, יש סיכוי שכולנו נחזור עוד היום הביתה."
ג'ספר ישר את גבו במהירות. "בטוח שזה הוא?" שאל ספק בפליאה ספק בחשש.
"לא…" אמרה וחיוכה הוקטן, "לא בטוח, תפסו חשוד."
"מה זאת אומרת?"
"הוא הודה ברצח, אבל הרבה פרטים לא ברוררים. הניחו שהוא עושה את זה כדאי שאנשים יוכלו לצאת מכאן כבר, וגם הוא."
ג'ספר נשם לרווחה.
"איפה מרקוס?" שאל.
"כאן." אמר מרקוס שישב מאחוריו.
"מרקוס," אמרה לקסי, "אתה יכול בבקשה להביא את ארוחתו של ג'ספר למיטה, הוא נראה חיוור."
ג'ספר קם מהר. "לא, אני אלך להביא בעצמי."
"אתה בטוח? אתה פשוט נראה כ-"
"בטוח, אני אלך, אני בריא כמו שור. חוץ מזה, אין צורך, חבל על הטרחה."
כשג'ספר חזר עוד שמעו את קול הסירנות של האמבולנס.
אבל הפעם היו ארבע אמבולנסים.
"ג'ספר!" קראה לקסי, "איפה הייתה?"
"הלכתי להביא לעצמי ארוחת בוקר, אבל עצרו אותי כשמצאו את הגופה."
"התעכבת מאוד."
"כן, עשו עלינו בדיקה ביטחונית."
"אתה לא תאמין," התחילה לקסי לומר.
"מה? שרוצח כתב בדם על הקיר 'חזרתי'?"
לקסי הנהנה בקצרה.
"אתם יודעים איך הוא הורג אותם?" שאל מרקוס ברעד.
"זה לא משנה א-"
"עם סכין, סכין של אולר." ענה ג'ספר וקטע את ניסיונה של לקסי לשמור על תמימותו של מרקוס.
אחרי כיבוי האורות ורדת החשכה נרדם מרקוס ושקע בשינה עמוקה.
ג'ספר גיחך למשמע נחירותיו של הילד הישן שנת ישרים.
לקסי נעצה בו מבט קר וארסי.
"אוקיי, שפכי את זה." שבר ג'ספר את השתיקה למראה הזועף של לקסי.
"איך אתה יכול להתייחס לעניין הזה בקלות דעת שכזו?" שאלה.
ג'ספר משך בכתפיו.
"טוב, בסדר, אתה לא מפחד, אבל מרקוס. הוא בסך-הכול ילד."
"ו…? זה מונע ממנו לדעת את אמת?"
"כן, אני חושבת שכן. הוא לא צריך ללכת לישון עם תחושה שכול רגע יכול להינעץ בו חרב."
"סכין, למען האמת." תיקן אותה ג'ספר.
היא תקעה בו מבט רצחני. (כמה אירוני)
ג'ספר נאנח ביהירות. "תסתכלי סביבך. הוא כבר חי את זה, הוא כבר מרגיש את זה, הוא כבר מודע לפחד. ומה את רוצה שיקרה? יצא לעולם בעודו חושב עד כמה הוא יפה ופתאום יגלה את האמת המרה? במקום להסתיר ממנו את זה תלמדי אותו, שיהיה מודע לזה, שהעולם לא יתהפך עליו בבת-אחת."
היה רגע של שתיקה. ראו על מבטה של לקסי שקשה לה לעכל הכול.
"לילה טוב." אמר ג'ספר בכבדות ונכנס לתוך השק-השינה שלו.
"לי-לילה טוב."
ולפתע דמות שחורה הופיעה וסכין קטנה בידה.