זו הבחירה שלי (הקדמה ופרק 1)

העבר או העתיד. אני צריכה לבחור אחד מהם. העבר, הוא מי שאתה. יוצר לך זכרונות שלא היית רוצה לשכוח. לעומתו, העתיד, מבטיח את עתידך ויוצר לך עבר חדש, אך איתו מגיעה גם זהות חדשה. בכל 24 השעות האחרונות חשבתי. שכבתי על המיטה וחשבתי. עד שנרדמתי. עכשיו, אחרי שהתארגנתי. אני חייבת לספר את החלטתי. אני הולכת ורואה את רוני, שנכנס לחיי ושינה אותם מקצה לקצה, עומד ליד טורן. ״זו היתה החלטה קשה, אבל אני בוחרת ב…״ אני אומרת. טוב רגע. כדאי שאספר לכם מהתחלה. בגיל 13 הכל התחיל, כשהיתומה הקטנה שהייתי, המתבודדת, הקשוחה, המפחידה, הסתובבה לה לבד בבית היתומים, כי אין לה חברים. עדיף שאספר לכם ממקור ראשון. ממני הקטנה.
~אני הולכת במסדרון ומבחינה באיש בעל אוברול כחול וחגורת כלים על מותניו, והוא מתקין משהו בתקרת המסדרון.
״מה זה?״ אני שואלת.
״לא עניינך, ילדונת״ אומר וממשיך בעבודתו. אני ממשיכה כרגיל, ממהרת לחזור לחדרי, ומביטה בחשדנות באיש הגבוה בעל החליפה שחולף מולי. אני מגיעה לחדר ונשכבת, עושה מה שאני תמיד עושה. צרות. וכל אחד שלא עושה מה שאני רוצה, מקבל ממני, ואני נענשת. אני מודה שלפעמים אני מחפשת את הצרות האלו, כי חיי משעממים, או שאולי זו השפעה מהאבא שנטש אותי בהיותי בת 3 ואמי שהתאבדה בגלל זה, והשאירה אותי בודדה בעולם. בלי דודים, בלי סבים וסבתות, רק אני, וזהו. אז כמו שאמרתי, אני מחפשת את הצרות האלו, ולכן נכנסתי לחדר של קת׳רין, ועכשיו אני מחפשת איך לעצבן אותה. קת׳רין היא ׳המקובלת׳ של המקום, אולי בגלל שהיא הכי גבוהה, הכי יפה, ו… ובכן, גם הכי סקסית מבנות גילי, גיל 13. אף פעם לא אהבתי אותה. היא מעצבנת, עשירה. היא בבית היתומים בגלל שהוריה במשלחת בחו״ל והיא בת יחידה, והיא הולכת בעוד חצי שנה. אני תמיד אשאר כאן, לפחות לעוד חמש שנים. אני מטיילת בחדר של קת׳רין ומחטטת במגירותיה. לבסוף אני מחטטת בארונה. בגלל מחסור הבגדים שלי, שנהיו בלויים וקרועים וקטנים ממידותיי, אני לוקחת ממנה כמה בגדים וקורעת שתיים מחזיותיה. בדיוק כשאני לוקחת חולצה אני שומעת את הדלת נפתחת, וסוגרת את הארון כשאני בפנים. היא פותחת את הדלת כשהיא מדברת בטלפון וצועקת: ״אוי אלוהים כריסטי! את חייבת לבוא״ ומנתקת.
היא מביטה בבגדיה הקרועים וממלמלת: ״זו בטוח קירה. אלך למנהל״. איך היא ישר ניחשה שזו אני? אני יוצאת מהארון ואומרת: ״תוכיחי״ ורצה החוצה כשאני שומעת את צעקותיה, והיא צועקת: ״את תשלמי על זה קירה! את לא מגלה רחמנות?״ ואני נתקלת באיש הגבוה בחליפה~.