זה עוד לא נגמר – פרק 2

פרק 2

הייתה קריאה למטוס ועלינו עליו .
טסנו לסבתא שהיא חיה גם היא בקליפורניה אבל רחוק מאיתנו בערך בצד השני של המדינה .
הראש שלי היה עמוס במחשבות מעיקות על שאולי לא הכרתי את אמא מספיק טוב ועכשיו היא איננה ואין לי את ההזמנות כאב לי עליה והתחושות המעיקות האלה נתנו את הדחף לבכות ולבכות ללא הרף וכבר נמאס לי , נמאס לי פשוט מהכל !
וככה נרדמתי על המושב הקטנטן במטוס כשפניי לחות מהדמעות ליד פטר שהביט עליי ברחמים .
הנסיעה אל סבתא הייתה שקטה ודי מביכה , לא ידעתי על מה לדבר עם פטר וגם לא עניין אותי במיוחד, הראש כאב לי ורק רציתי להגיע לסבתא וללכת למיטה .
הגענו לסבתא , אני רגילה שסבתא באה אליי שמחה ונרגשת והידיים שלה באות פרוסות לחבק אותי אבל זה לא היה כך סבתא ישבה על הכורסא מנגבת את משקפיה וארשת פנייה לא ממש הסגירו את הרגשות שלה . סבתא הייתה אחת מהאנשים הקרובים אליי ביותר כל יום שוחחנו בטלפון היא הייתה התחליף לחברה הכי טובה שלי , שלא הייתה לי מעולם , סיפרתי לה את כל מה שקרה בבית הספר על בנים , שאגב גם הם מעולם לא התעניינו בי , על הלימודים .. סבתא היא מדהימה .
" חיכיתי לכם , לכו למקלחת אני יארגן לכם את הדברים , מתוקים שלי .. כמה התגעגעתי לראות אתכם ! " אמרה סבתא " במיוחד אותך , הפכת לגבר של ממש " אמרה לפטר וראו שהוא הסמיק מעט .
אחרי המקלחת סידרתי את הבגדים בארון בחדר החדש שלי שבבית של סבתא ירדתי למטה לארוחת ערב עם פטר וסבתא .
" שומעת לונה ? מחר את הולכת לבית הספר " אמרה סבתא .
" מה ?! למה ?! לא יכולת לחכות עד תחילת שבוע הבא ? " אמרתי
" לו , תגידי תודה , לא היה פשוט למצוא בית ספר שמוכן לקבל תלמידים באמצע הסמסטר . " סבתא אמרה . " תודה סבתא " אמרתי לה ביובש .
" ואתה פטר ? כמה זמן תישאר איתנו ? " עכשיו פנתה סבתא אל פטר .
" אני חושב שאשאר במשך כל החודש ואחרכך אני חוזר לישראל , אני לא יכול לעזוב עבודה סתם כך " ענה לה פטר .
ארוחת הערב הסתיימה פטפטנו עוד קצת והתפזרנו כולנו אל המיטות .