זה סוד – פרק 5

היער העבות והחשוך היה ממש מולם. צעדים ספורים והם כבר היו בתוכו.
"אנחנו ניכנס היום או מה?!" שאל מייק.
"טוב נו…" אמרה עדן וכולם נכנסו.
נשמעו כמה רחשים.
"אמאלה, מה זה?!" צעקה איטה, מפוחדת.
"זה רק העלים שאנחנו דורכים עליהם, תרגעי," אמרה לה לוסי. איטה העיפה לעברה מבט מלא שנאה.
"דין!!! מה אתה עושה!!! זה האולסטארס החדשות שלי!!!" צעקה אילנה והדפה את דין ממנה.
"למה אתה דורך עליי?!"
"בטעות…" אמרה לה דין, בהלם קצת.
"נו שקט, בואו נכנס!!!" אמרה עדן בלחישה. הילדים החלו לצעוד אל עבר אמצע היער, לפתע הגיעו לקרחת יער חשוכה.
"מה זה? לאן הגענו?" שאלה איטה בפחד. "מה זה החושך הזה?"
"שקט!!!" אמרה פלומה.
"למה צריך להיות בשקט? אין פה אף אחד," ענתה לה עדן והרימה גבה.
"כי אני שומעת קולות, וזה מפחיד!!!" ענתה לה פלומה, והשתיקה אותה מיד.
לאחר שעמדו והאזינו במשך מספר דקות, הגיעו למסקנה שהכל בדמיונם.
"בואו נשב פה קצת, ואז נחזור… גם ככה לא נשאר לנו הרבה זמן," אמר ג'ייס, וכל הילדים התיישבו.
"אז מה, לוסי… דין כבר התוודה אלייך?" שאלה פלומה בקריצה. דין השפיל את מבטו.
"אני לא מבינה על מה את מדברת," אמרה לוסי בשקט.
"ברור שאת לא מבינה," אמר הפלומה וצחקקה. לפתע קם ג'ייסון.
"מה עובר עליכם? לא קורה ביניהם כלום,"
"ומאיפה אתה יודע?" שאל אותו מייק במבט בוחן.
"אני… אני משער," ענה ג'ייסון ופנה ללכת.
"לאן אתה הולך?" קרא לעברו דין.
"אני חוזר לפנימייה… עוד מעט ארוחת ערב ואני גם ככה עייף," ענתה לו ג'ייסון, ורמז שיבוא יחד איתו.
"מה? אתה שונא את האוכל בדיוק כמונו," אמר לו ג'ייס בהרמת גבה.
"אני אבוא איתך," אמר דין וקם ממקומו.
"גם אני אצטרף," אמרה לוסי, ושלושתם פנו אל עבר הפנימייה.
"למה הם כאלה לא חברותיים? יש להם פוטנציאל להתחבר אלינו," אמרה איטה וקלעה צמה דקיקה בשערה הבלונדיני והיפהפה.
"לכי תביני אותם…" ענה לה מייק, מהופנט מזריזות הידיים שלה. כעבור שעה קלה, הילדים החליטו לחזור.
"בואו, כבר מאוחר, ואני דיי בטוחה שצריך לחזור כבר," ענתה אילנה וכולם הסכימו. הם החלו להתקדם כקבוצה אל עבר הפנימייה, כשלפתע נעצרה איטה.
"מה קרה?" שאל אותה מייק. שאר הילדים המשיכו והתרחקו.
"אני שמעתי משהו מייק, זה לא מצחיק, אני באמת שמעתי," ענתה לו איטה, מפוחדת.
"אני לא סובלת להישאר לבד אתה יודע, תשיאר איתי,"
"למה שנשאר פה? בואי פשוט נחזור," ענה לה מייק בקול רגוע, והושיט את ידו לעברה.
"לא, אני שמעתי עכשיו עוד משהו!!! בשיא הרצינות אני אומרת לך!!!" איטה החלה להילחץ.
"זה שום דבר באמת, בואי," האיץ בה מייק,
"כולם מתרחקים." לפתע איטה נפלה אחורה.
"מה קרה? את בסדר?" נבהל מייק.
"לא!!!!! אני לא בסדר בכלל!!!!! משהו דחף אותי!!!!" אמרה איטה בלחץ, והחלה להתנשף בכבדות.
"משהו נוגע בי, אני חייבת לבורח מפה!!!!"
"בסדר בואי!!" ענה לה מייק, והחזיק בידה.
"אני לא מצליח להרים אותך,"
"אני יודעת!!!! משהו מחזיק אותי!!!! מייק!!!!" צעקה לעברו, ועיניה הכחולות והיפות התמלאו בדמעות.
לפתעה התנתקה מהאדמה בתנופה.
"את בסדר?!" שלא אותה מייק בהלם.
"לא," ענתה לו איטה בשקט, וחיבקה אותו בחוזקה.
"אל תבכי איטה," ענה לה מייק תוך כדי החיבוק.
"מייק, מה שקרה פה… זה סוד." ענתה לו איטה כשהרפתה מנו וניגבה את פניה,
"אני לא רוצה שיחשבו שאני משוגעת ומדמיינת דברים.
"סוד זה סוד," ענה לה מייק בחיוך והם פנו אל עבר הפנימייה