זה סוד – פרק 15

איטה ברחה משם, רצה בכול כוחה. היא הייתה מותשת, עייפה. לא היה לה כוח לשום דבר ואף אחד. כל מה שהיא רצתה היה.. הביתה. היא רצתה לברוח משם. היא ישבה לבדה, למרות שתמיד שנאה להיות לבד. הבדידות הגבירה את תחושת העצבות, 'אם את שונאת להיות לבד, למה את לבד עכשיו?" חשבה לעצמה. לא הייתה לה תשובה. היא הייתה כנועה.
לפתע משהו הגיח בין הצללים. כתם שחור, דמות שחורה וחסונה. איטה נרתעה.
"מה זה? מי שם?" צעקה לחלל. אין תגובה. היא המשיכה לשבת בשקט. לפתע נשמע שוב הרחש.
"יש פה מישהו?!" צעקה בפחד.
"היי, אני מאט," נשמע קול מאחוריה. איטה הסתובבה בבהלה.
"אלוהים ישמור!!! איך הגעת לכאן? מי אתה בכלל?!" פלטה בחרדה.
"מאט, תלמיד חדש. ואת איטה, מאוד יפה," אמר לה בחיוך יהיר.
"איך אתה יודע איך קוראים לי?!" צעקה.
"אני יודע הכול…" מלמל בשביעות רצון.
"אני לא יודעת מי אתה ומה אתה רוצה, אבל אני מבקשת ממך יפה בינתיים, תלך ממני," אמרה איטה בקול רועד.
"אל תפחדי, אני בדיוק כמוך. אני מאט, אני בדיוק בגילך. אנחנו גם נלמד באותה הכיתה. אנחנו עוד נכיר לעומק, אל תדאגי…"
"יש לי חבר, מצטערת," קטעה אותו איטה בחוסר סבלנות. למה את משקרת?! אין לך שום חבר ושום דבר!! חשבה לעצמה.
"אני יודע שאין לך, אל תנסי לעבוד עליי מתוקה," אמר לה ברוגע.
"מתוקה תקרא לחברים שלך," אמרה לו ופנתה ללכת משם. הנער תפס בידה.
"תעזוב אותי!!!" ניסתה איטה להדוף אותו, אך לשווא.
"תבטיחי לי דבר אחד… עד שניפגש בפעם הבאה,"
"מה אתה רוצה?!" צעקה עליו איטה.
"הפגישה שלנו… בינתיים… זה סוד,"