זאת לא אני פרק ב'

פרק ב'
בעוד דלית מתכוננת לשינה אני חושבת לעצמי מהו השינוי שיקרה מחר? זה טוב? זה רע?
יש לזה השפעה כלשהי?
דלית נרדמה, ובראשי עדיין מתרוצצות המון מחשבות,מה לעשות?
טוב נו…אולי שינה תעזור לי…
קמתי משעון המעורר שלי והשעה שש וחצי, דלית עדיין לא התעוררה,אוף אני שונאת להעיר אותה,היא אף פעם לא קמה…
"דלית,דלית קומי נו יש בית-ספר אנחנו נאחר.."
בעודי מתארגנת, דלית הלכה למקלחת, ואני עדיין אומרת לעצמי מה כבר יהיה השינוי הגדול?
כשסיימתי להתארגן באתי לקראת דלית ושאלתי:"את מוכנה?"
"כן,בואי נרד למטה".
לקחתי את התיק שלי וירדנו למטה.
אמי חיכתה במטבח עם האוכל לבית ספר ואמרה:"זהו בנות את מוכנות? אפשר להסיע אותכם לבית-ספר?"
עניתי:"כן,בואו נזוז".
הגענו לבית ספר אמרתי "ביי אמא תבואי לאסוף בשתיים"
נכנסו לבית ספר ועדיין הכל היה נראה כרגיל,אפילו את הקירות לא צבעו.
דלית אמרה:"איזה כיתה אנחנו?"
"נראה לי במבנה של המזכירות בואי נלך לבדוק" עניתי.
"יש צלצול בואי נמהר" אמרה דלית.
לאחר כמה דקות של חיפושים מצאנו את הכיתה,באיחור של כמה דקות.
נכנסו מהר וכבר המורה היה שם,המורה התבונן בנו לרגע ואמר:"כנסו,ותחפשו לכם מקומות ישיבה".
הסתכלתי בכיתה וראיתי שאין מקום בשבילי ובשביל דלית.
דלית הסתכלה עליי במבט עצוב והלכה לשבת ליד ה'חנונית' של הכיתה.
נשאר מקום אחד בסוף ליד נער חדש ומסתורי שישב בסוף לבד.
שמתי את התיק על הרצפה והתישבתי,הסתכלתי על הנער ואמרתי:"שלום קוראים לי ליאן".
הנער הסתכל עליי מוזר וענה בקול מאולץ:"היי אני…" ובדיוק המורה אמר:"אתם שם בסוף חדל פטפטת!".
אוף לא שמעתי איך קוראים לו! כל השיעור הייתה בי מחשבה שאולי הוא יאמר לי את שמו אבל אפילו את מבטו לו הפנה אליי…
בסוף השיעור ניסתי לשאול אותו,אך הוא קיפל את חפציו במהירות ויצא לכיוון המסדרון.
הוא מנסה להתחמק ממני? מה גרם לו ללכת כל כך מהר?
בשיעור ספרדית הוא שם… ממש כמו השיעור הקודם בסוף הכיתה לבד.
הסתובבתי ללוח אני מגישה את מבטו בגבי.
בסוף השיעור הוא יצא ראשון מהכיתה כל פעם הוא עושה את זה,יוצא ראשון לא מאפשר לי לדבר איתו, זה יותר מסקרן אותי..מי הוא, איך קוראים לו, למה הוא עושה את זה.
דלית ואני מחכות לאמי ואני אומרת:"נראה לי שעדיף שנלך ברגל אולי היא עדיין לא יצאה מהעבודה".
"סבבה" ענתה דלית.
בדרך היה שקט, שום מילה לא עלתה באוויר. עד שהפרתי את השתיקה:"ראית את הנער החדש?" שאלתי.
"לא איזה נער?" שאלה, בעוד מבטה מסוקרן.
"לא ראית? ישבתי לידו בשיעור ראשון".
"אמ..אה כן איזה חתיך! למה נדלקת עליו?"
"לא! זאת אומרת את יודעת מיהו? מאיפה הוא? איך קוראים לו?",אמרתי והסתכלתי על הרצפה
"לא,למה את מתעצבנת"?שאלה דלית.
הייתי כל כך בלחץ כדי לגלות מהו שמו של הילד החדש,הלא מוכר,שעוד שאלות כאלו חסרות חשיבות הכבידו עליי,עד שאמרתי לדלית:"את יודעת מה לא צריך אני יגלה לבד! בעודי מתקדמת ומשאירה אותה מאחור…