והיא שעמדה

היא התיישבה בפינה,חסרת הבעה,המומה. כל מה שעבר לה בראש היה "איפה הוא?? כבר שעת צהריים הוא צריך לאכול" לפתע היא נעמדה סידרה את בגדיה והחלה בקריאות "אליוט! אליוט!" הם הסתכלו אליה לא הבינו מה קרה לה. השוטרת התקרבה אליה וחיבקה את כתפה. הלן הגיבה "אליוט מה אתה עושה בוא אתה צריך לאכול שב! ותגיד לשוטר הזה לחזור לתחנה כי איננו זקוקים עוד לשירותיו" השוטר הסתכל על השוטרת והם החליטו ללכת. היא הלכה למטבח והתחילה להכין פירה עם שניצלים וסלט ירקות "אליוט האוכל מתקרר!!" היא חייכה ואמרה תודה לאל שרק נפצעת! יכולת למות לי!" היא חייכה. היא בהתה בדמות המתיישבת בשקט. הוא לא השמיע שום קול. רק חייך אליה את החיוך שלו היא חייכה חזרה ואמרה "מה קרה חמודי? אתה לא רעב??" "לא אמא אני בסדר…. תקשיבי את חייבת להבין סוף השבוע הזה היה נפלא אבל…" " לא!! אתה לא צריך ללכת עדיין!! חכה אתה לא רוצה חתיכת עוגה??? כדאי לך!!" הוא חייך וענה "אמא אני מלא בואי נשב נראה טלוויזיה" נשמעה דפיקה בדלת. הלן נגשה אל הדלת ופתחה אותה. זו הייתה אמא שלה. כולה בוכייה הלן אמרה "אמא מה קרה??? הכול בסדר??" האם נראתה המומה היא ליטפה את ידה של הלן ואמרה "בובה שלי איך את חייה? את אוכלת את שותה???" "כן אמא הכול מעולה בואי בדיוק הכנתי פירה ושניצל לאליוט הוא אוכל בואי" האם הרכינה את פניה והזילה דמעה. היא מחתה דמעתה ואמרה "אני צריכה להגיד שלום לנכד שלי נכון?" שתיהן נכנסו האם לקחה את מזוודתה ואמרה "אליוט שלום חמוד!!!" וחיבקה את האויר. הרי היא ידעה שהוא לא שם ולא יהיה שם. הלן צחקה "סבתא מזדקנת קצת אה??? אמא הוא פה לידי את לא רואה?" הלן קצת דאגה לאמא. "מה היא לא רואה אותו? שהוא פה לידי?" הוא חייך אליה ואמר "אמא היא לא רואה אותי ואת יודעת למה" הלן צעקה עליו ואמרה "לא!! אל תעשה לי את זה!!" הלן הלכה והתיישבה בפינה. האם ניגשה אליה וחיבקה אותה. "את חייבת לשחרר הלן. הוא לא פה והוא גם לא יהיה פה!!! הייתה הלוויה ופיספסת אותה." הלן התחילה לנוע קדימה ואחורה קדימה ואחורה היא הרהרה "אמא שלי השתגעה הוא לא מת! לא יכול להיות!" אליוט התיישב לידה ונשען על ברכיה "אמא די את יודעת כמה כיף נראה שם… אני צריך להמשיך הלאה אמא.. אני חייב!!" הלן קמה הלכה אל חדרה והוציאה את ספר התמונות. היא ראתה את התמונות שלו והיא השוותה אותן לדמותו הנעלמת. היא לחשה לעצמה "הוא לא הבן שלי… הבן שלי היה בריא ואושר לא חולה ונעלם.." אמא של הלן ניגשה ואמרה לה "תשחררי יהיה לך ולו יותר קל.." הלן התיישבה בפינה. אליוט התישב לידה הם הסתכלו אחד אל השני.הלן הנהנה. היא עצמה את עיניה. היא פתחה אותן. הוא לא היה שם. לא בחדרי הבית בשום מקום. "הוא לא פה." הלן נפלה על הריצפה התפתלה מכאב ובכתה וצרחה ואמא שלה הסתכלה בשקט ושתקה. לפתה הלן נעמדה. היא נעמדה