התרסקתי פרק 1- מילים אחרונות עם אמא

ביפ! ביפ! ביפ! כולם להירגע בבקשה! צעקה הדיילת בפאניקה בין הצעקות לבין האזעקה. אמא! צעקתי.
אני ממש פה חמודה, אל תדאגי הכול יהיה בסדר. היא נתנה לי את חגורת ההצלה והוציאה מלמעלה את המנשים. לאחר מכן היא הוציאה גם לה וגם לאחותי הקטנה, ג'ו.
אם משהוא יקרה לי…התחילה לומר. די אמא! אין לנו זמן בשביל זה. אה! צעקה ג'ו. אנחנו נופלים צעקה אמא. ג'וני! אני אוהבת אותך ואת ג'ו יותר משאוכל לאהוב מישהו אחר בחיי! צעקה אמי. היא התחילה לדבר ופתאום כבר לא שמעתי את הצעקות ולא את המטוס המתרסק ולא את אחותי הקטנה והלחוצה, רק את אמא שלי. אני, דני רין, נשבעת בזאת שאני אוהבת אתכן יותר מכול דבר אחר בחיי. דמעה ירדה במורד לחי וג'ו המשיכה לצרוח. בהשלמה עם המצב אמרתי, גם אני אוהבת אותך אמא.

אמא תפסה בידי וביד ג'ו והובילה אותנו לדלת החירום. היא פתחה אותה בקושי רב, לקחה מצנח למרות שאסור, ושמה אותו על גבי. מה איתי?! בכתה ג'ו. אמא הסתכלה לי בעיניים, הבנתי את הרמז והנהנתי בראשי. אני אחזיק אותך חזק חזק ג'ו. בסדר?
בסדר?! מה אתם טרופים על כול הראש?! אני אמות!
הכול יהיה בסדר אמרה אמא. הרוגע והשלווה שתמיד הפגינה בכול מצב גם ברגעינו האחרונים היו מרגיעים אותי.
מהר! אמרה אמא. אני אוהבת אתכן כול כך! היא חיבקה אותנו חיבוק אחרון ושנייה לפני שדחפה אותנו שאלה אותה ג'ו, "למה את לא באה איתנו?"
היא לא קיבלה תשובה. אמא דחפה אותנו ואני החזקתי בפחד את ג'ו. המצנח נפתח ואחרי עשר דקות הגענו למים. באמצע שום – מקום. ג'וני! צעקה אחותי. חיפשתי משהו להחזיק בו אבל לא מצאתי כלום. הורדתי מעלי את המצנח ושחיתי לעבר ג'ו. תפסתי אותה וניסיתי להחזיק אותה מעל המים. בואי נשחה אמרתי. וגררתי את ג'ו הרועדת. המטוס עדיין היה באוויר והלך לכיוון השמאלי שלנו. שחינו ושחינו עד שראינו שהמטוס התרסק. כמו הלב שלנו. אמא מתה. שחינו לעבר המטוס. לא היו שום ניצולים, אבל המטוס לא שקע. פתחו את מגלשות המים של המטוס והוא נחת עליהם, זה למה הוא צף…
שחינו לעבר המטוס ונכנסנו אליו בקושי רב. עברנו בין המושבים וכמעט שנחנקנו מהעשן של המנועים השרופים. הגענו לכיסאות שלנו ולא ראינו את אמא. חיפשנו בין הגופות ועדיין לא מצאנו אותה. פתאום דלת השירותים נפתחה מתוכה נפלה אישה. אמא! צעקה ג'ו.
רצתי אליה ובדקתי את הדופק. לא היה. היא מתה לחשתי. לא! צרחה ג'ו. לא! לא! לא! בכתה. זה לא יכול להיות! למה היא לא באה איתנו?! למה?
בואי אמרתי.
לא! אני לא הולכת! אני לא עוזבת אותה שוב! היא צריכה אותנו.
השארתי אותה שם לבד, יחד עם אמא והלכתי לחדר הדיילות. הוצאתי משם את מה שנשאר מהאוכל וחזרתי אל ג'ו. בואי אמרתי לה.
אני לא עוזבת אמרה בקול נחוש מהול בעצב. היא מתה, אמרתי בהשלמה. היא מתה כדי שאנחנו נחיה וזה מה שאנחנו נעשה! נחיה.
ג'ו, התקרבתי אליה והתכופפתי, אנחנו לא שוכחות אותה. אנחנו רק…
עוזבות אותה באמצע שום- מקום על מטוס שהתרסק ועומד להתפוצץ באמצע הים….
רגע, עומד להתפוצץ?
אוי לא…אמרה ג'ו. המטוס עומד להתפוצץ!
בואי נסתלק מכאן אמרתי.
חייבים לקחת אתה למקום בטוח צעקה ג'ו.
היא מתה ג'ו! מתה! גוף ללא נשמה! הלכה לגם עדן! לא כאן! מתה!!
ג'ו העיפה מבט אחרון באמא שלנו. דני רין האהובה, אם השנה. היא גמרה להביט בה ורצה אלי.
רצנו לפתח המטוס ופתאום נפלתי. כול האוכל שהיה בידיי נפל והתגלגל לכול עבר. אה! צעקה ג'ו.
ג'וני, יש פה…זומבי!
מה? שאלתי והסתכלתי לרגליי. איש אחד תפס ברגלי ולא הרפה.
ת…ז…רו.. לי… לחש.
מה?…..
ת….ע…ז..או…. אי…..לחש שוב
בואי כבר ג'וני! צעקה עלי אחותי.
הזזתי את רגלי אבל הוא לא הרפה.
תעזוב אותי! צעקתי.
ג'וני, המטוס עומד להתפוצץ בכול רגע!
אז תעשי משהו ותעזרי לי! צעקתי עליה בחזרה.
היא התקרבה לאיש ופניה נהיו קרות. היא דרכה עליו באכזריות ולבסוף הוא הרפה.
הסתכלתי עליה. באותו הרגע היא השתנתה. לעולם. במקום הפנים החמדות, היפות, המקסימות, מלאות האושר השמחה והחיוך הקורן באו פנים קרות, קשות ואכזריות. פנים של אדם הרוצה בנקמה. פנים שלא היו של ג'ו, לא הכרתי את הפנים הללו.
רצנו לעבר יציאת החירום וקפצנו למים. שחינו כדקה ואז המטוס התפוצץ.
לא ידעתי אם ג'ו בוכה או שהיא פשוט רטובה מהמים. אני בכיתי. החלטתי שמעכשיו אני לא בוכה. אני נשארת חזקה בשביל ג'ו ובשביל אמא.
אלי חתיכות ברזל עפו לכול עבר. כמה כסאות נחתו לידנו וכמעט פגעו בנו.
שחיתי אל אחד הכיסאות ועליתי עליו. ג'ו עשתה את אותו הדבר ונחנו.
מה עושים עכשיו שאלה ג'ו בקול קשוח.
ג'ו, את… בסדר? כי אם את…
אז מה עושים עכשיו שאלה שוב בקול אף קשוח יותר.
בינתיים נחים. שיניים אפורות גדולות צצו מתוך המים.
זה…זה…
כרישים. צעקתי בקשיחות.
אני…אני…
תנשמי עמוק ג'ו. יהיה בסדר.
עוד ועוד כרישים באו, רובם הלכו אל המטוס השוקע ולמצוא את הגופות אבל חלק התקרבו אלינו.
הכריש הגדול ביותר התקרב אלינו. הוא התקרב עוד ועוד עד שממש היה מולנו.
ג'ו לא התאפקה וצרחה. הכריש פער את פיו ו…..