הרצח בגדת נהר ההדסון- א'

ה-12 באוקטובר, 22:30 בלילה

המשטרה כיסתה את גופת המת, מר אגון ופלשה לתוך מחסן הדייג הנטוש בנמל נהר ההדסון.
הבלשית למון נקראה למקום כתמיד, היא הצטיידה באקדח 42 מ"מ ופנס גדול.
היא בחנה את הזירה בדייקנות, רסס של דם על המרצפות, וקליע.
היא התרוממה מהמדרכה, לובשת כפפת גומי עבה ומרימה בידה את הקליע, המידות לא היו מדויקות, הוא היה מעוך ומעוות משום מה, כאילו היה למר אגון גוף מפלדה.
מיס למון הכניסה את הקליע לשקית הראיות שלה וסרקה את המקום פעם נוספת בעודה שומרת על השקית ויוצאת מזירת הפשע.
"מצאת משהו?" שאלה אותה בעלת המלון שבכניסתו נרצח מר אגון, שמה היה גברת פייפר, אישה גבוהה וגרומה בעלת פנים כחושות ושיער ארוך הקלוע לפקעת הדוקה.
מיס למון שתקה והמשיכה ללכת במורד הרחוב כדי לוודא שאין ראיות נוספות היכן-שהו בסביבת זירת הפשע.
לא נראה שום דבר מעניין, היא הביטה טוב יותר, הייתה שם עטיפת סוכרייה, לא מועיל במיוחד אך שמיש, היא מיהרה לנטול את העטיפה לשק הראיות והיכנס לרכב שלה, בלחיצה על דוושת הגז היא נעלמה משם בענן אבק.

ה-13 באוקטובר, 9:15 בבוקר

המשרד של הבלשית למון היה חדר קטן ומאוורר עם נוף על כל העיר ניו-יורק ועל נהר ההדסון, הבלשית למון הציצה על הגדה של הנהר, המלון למולו נרצח מר אגון היה מבנה גדול ובולט, מיס סיליה למון הניחה את שתי הראיות על השולחן ופנתה לעטיפת הסוכרייה קודם.
היא הביטה בעטיפה בדייקנות, מקומטת ונושאת את תווית הרגל של נעל מסוימת…
מיס למון העיפה מבט בעטיפה ופרשה אותה, העטיפה ספגה מעט מהטביעה – מידה 39 היה כתוב על הנעל; מיס למון ההרה בכך רגע, טביעת הרגל לא יכולה להיות של מר אגון, היא מצאה את העטיפה אחרי מקום הרצח, אולי נמלט הרוצח לשם…
מיס למון הניחה את העטיפה בצד ופנתה לקליע, הוא יוביל אותה אל כלי הרצח.