הרובה פרק 3 – "גילוי"

מר סלבי פתח ואמר "תשמעי, זה סיפור.. שניסינו לטאטא מתחת לשטיח. אבל זה טבעי שתרצי לדעת. ומכיוון שאת כבר גדולה, אני אספר לך. אני לא יודע הרבה. כל מה שאני יודע הוא, שהורייך הסתבכו בדרך לא ידועה עם המאפיה הלונדונית, ובעצם המאפיה חטפה אותם. אני לא יודע אם הם חיים. את בוודאי מבינה שזה קשה לי להתמודד עם העובדה שהם אינם ולך, על אחת כמה וכמה יותר." הוא סיים, ושתיקה שררה.
"טוב, תודה מר סלבי." אמרה אנבל בשקט. מחשבות התרוצצו בראשה. היא פנתה ללכת, עמדה על מפתן הדלת כשהוא אמר "ותעשי לי טובה אנבל, אל תסכני את עצמך." הוא צעק מהספה. הוא יכל להזמין אותה אליו, לגור אצלו, לחיות חיים יותר טובים. אך הוא הכיר אותה, וידע שהיא תסרב בכל תוקף. הוא זרק לה במקום ארנק קטן, ובו 100 ליש"ט. "תמצאי לך מקום לישון." הוא הוסיף.
"תודה, מר סלבי." היא אמרה וקדה קלות. נימוסיה הלא רגילים היו ללא רבב.
היא פנתה לעבר מקום לינה קטן, שידוע כמקום זול. את רב הכסף היא תכננה לשמור.

בשעת ערב מאוחרת, אנבל שוכבת על המיטה הרכה בעלת המצעים הלבנים. היא לא רצתה לקום ממנה. זה הפעם הראשונה מזה שנים שהיא ישנה על מיטה. החדר הצנוע התאפיין במיטה, שידה, מקלחת, שירותים, כיור, שולחן וכיסאות קטנים ומקרר. לא הרבה, אך הרבה מעבר למה שהיא צריכה ורגילה. קירות החדר נצבעו בכחול מרגיע. טובעת בשמיכת הפוך העבה, אנבל שקעה אט אט לשינה עמוקה וטובה. חלום משונה נשקף לעינייה בשנתה:
מולה עמדה אימה, וחייכה אליה. "אני מאמינה בך." היא אמרה.
"אמא! אל תלכי!" אנבל צעקה כאשר דמותה של אימה החלה להתפוגג.
החלום השתנה, וכעת אנבל עמדה במרכז של הרבה אנשים, גברים. כולם חיזרו אחריה, אך דווקא גבר שלא היה במעגל מצא – חן בעינייה.

היא התעוררה בבוקר, בעשר לערך, פנתה לאסוף את חפציה המועטים וללכת. היא תכננה ללכת למאפיה, ולתחקר אותם.