הקעקוע פרק 3 חלק ב'

פקחתי את עיניי.
מצאתי את עצמי ביער סבוך.
היה חושך וירד גשם זלעפות. היה קר וראיתי דמות שחורה באופק.
"לא! תעזוב אותי!" צעקה נערה בעלת שיער חום בלונדיני.
מאחוריה הגיח נער גבוה ורדף אחריה.
"את לא תתחמקי ממני! לא תוכלי לברוח!"
הנערה מעדה ונפלה על המדרכה הרטובה.
"בכול מקום בעולם. בכול חור שתמצאי. לא משנה לאן תברחי ומי יעזור לך. אנחנו נתפוס אותך." אמר הנער לאט ובשקט.
הנערה קפאה משמע הדברים.
"לא! בבקשה!" צעקה הנערה. פניה היו אדומות וגופה היה מלא חבלות. היא גררה את עצמה אחורה בפחד.
"לא! תעזוב אותה!" צעקתי. ניסיתי לרוץ לעברה אבל משהו עצר בי.
לא הצלחתי לזוז ולא טיפה. כאילו כלוב בלתי נראה כלא אותי.
הנער התקרב אליה והושיט את ידו לעברה.
עכשיו ראיתי את פניו של הנער. הם היו קשים וקרים.
בעניו לא נגלו רחמים.
נשמע ברק ואור כחול בוהק פילח את השמיים.
הוא קרע את האוויר הלח.
הוא תפס את הנערה בשתי ידיה והצמיד אותם לאחורי גבה.
הנערה בכתה וניסתה להיחלץ ממנו אך לשווא.
הוא קשר את ידיה בחבל מחוספס.
היא צעקה לעזרה.
"תשתקי כבר!"
הוא שם את ידו על פיה והשתיק אותה.
עתה היא רק התפתלה.
הוא גרר אותה בידיה וזרק אותה בגסות לתוך תא מטען של מכונית שחורה וגדולה.
הוא קשר מטלית עבה לפיה וסגר את התא.
ניסיתי לצעוק ולצאת מהכלא הבלתי נראה שהקיף אותי.
צעקתי בכול כוחי, אך לא שמעו דבר.
הדמעות עלו לעיני ובכיתי בכי מר.
גופי רעד ואימה הציפה אותי.
נפלתי על בירכי בייאוש.
כנועה.
ברק לבן פילח את שמי הלילה בשנית.
הכול נעשה לבן ועוד לפני שיכולתי לעשות משהו,
התמונה התחלפה.
……………………………………………….
פקחתי את עיניי.
"מה קורה פה..? איפה אני..?" שאלתי את עצמי.
מצאתי את עצמי עומדת ליד כביש נטוש. ראיתי מכונית חומה נוסעת במהירות.
בתוכה היו שני נערים ששתו בירה ודיברו וצחקו.
ראיתי את דרק עומד באמצע הכביש.
לבד. לא מודע לדבר שעומד לקרות בכול רגע.
הבנתי איפה אני. בכביש שדרק נהרג.
צעקתי וצרחתי בכול כוחי.
ניסיתי למנוע את זה.
רציתי לעברו ותפסתי בידו הקטנה.
התחלתי לרוץ כשידו אחוזה בידי.
הוא לא זז ולא נע.
ניסיתי למשוך אותו אך הוא לא זז.
הוא לא הרגיש בי.
"מה אתה עושה?! בוא כבר!" צעקתי לעברו אבל הוא לא שמע אותי.
על פני הייתה הבעת אימה. ועצב.
הסתכלתי עליו כאילו אני מסתכלת עליו בפעם האחרונה.
חיבקתי אותו למרות שידעתי שהוא לא מרגיש בי.
המכונית התקרבה ואנחנו עמדנו שם. כשאני מחבקת אותו חיבוק אחרון.
באמצע הכביש.
אורות המכונית התקרבו אלינו יותר ויותר. עצמתי את עיניי.
………………………
פקחתי את עיניי. מצאתי את עצמי בתוך חדר חשוך.
לפתע נדלק בוא אור.
שני גברים טרקו את הדלת ברעש.
"תכנסי כבר!" צעקו.
הם גררו נערה צעירה קצת יותר ממני בעלת שיער בלונדיני.
בגדיה היו מוכתמים בדם.
שערה איבד את ברקו ופניה היו אדומות ונפוחות.
זו הייתה אייבי.
התחלתי לצרוח מפחד.
הם גררו אותה בעוד שהיא צורחת בקולי קולות לעזרה.
הם הושיבו אותה על כיסא ממתכת.
הם קשרו את ידיה ורגליה לכיסא הקר.
היא התנגדה לחבלים והתפתלה במרץ.
אחד הגברים הוציא מכיסו מטפחת עם כתמים אדומים וקשר את פיה.
היא התחילה לבכות בפחד, אך הם רק צחקו באכזריות.
שני הגברים יצאו מהחדר.
מאחת מפינות החדר יצא גבר שעל פניו חיוך ערמומי.
בידו היה אקדח והוא אמר משהו לאייבי.
היא בכתה אף יותר ונראתה מבוהלת מדבריו.
האיש הסתכל עלי, כאילו הוא רואה אותי.
האיש בפינת החדר החזיק אקדח וכיוון אותו לראשה של אייבי המפוחדת.
חיוך ערמומי היה שרוע על פניו. הוא נראה מרוצה מעצמו.
"שלום שיין"
………………………………
הייתי בחדר חשוך ואפלולי.
הרגשתי שאני קשורה.
כאילו אני תלויה באוויר.
לא יכולתי להזיז את זרועותיי.
מנורת שולחן הפיצה אור חזק ומאחוריה עמד איש מפחיד.
חשבתי שהוא עומד לדבר אלי, אך טעיתי.
"למה הרגתם אותו?!" צעק האיש אל שני נערים מפוחדים.
"היינו בטוחים שהוא בעל הסימן" אמרו.
"עד שגילינו שזה לא נכון, היה מאוחר מידי. בכל מקרה… הוא ידע יותר מידי"
הרגשתי כאילו ברק היכה בי.
הם דיברו על דרק.
הם… הם רצחו את אחי הקטן!
זו לא הייתה תאונה…
זה היה רצח.
האיש הסתכל עליהם במבט קר וכועס.
המנורה דעכה אט אט, עד שהחשיכה לגמרי.
נשמעה צעקה.
…………………………
נפלתי על אדמה קשה מכוסה בשלג רך.
ראיתי שני נערים יוצאים מתוך… אבן?
זה היה מעין חור אפלולי.
הם הסתכלו בחשש לשני צידי היער.
"אתה בטוח?" שאלה הנערה בפחד.
הוא הנהן לחיוב.
"האנשים האלה… הרגו את אבא שלי. הם רוצים אותנו, את בעלי הסימן." אמר בקול נחוש.
"הם אחרי הילדים שנולדו עם מספר. הקעקועים שלנו" אמר והסתכל על קעקועו.
אימה הציפה אותי.
"לא.. זה לא קורה.." לחשתי.
"זה רק חלום.. זה בסך הכל חלום.." לחשתי לעצמי.
"זה לא אמיתי…" הנחתי את ידיי על מצחי.
רגליי רעדו. לא יכולתי להחזיק מעמד.
התרסקתי.
…………………..
"אה!!!!" צעקתי. התעוררתי במיטתי בבית היתומים.
הייתי שטופת זיעה קרה.
התנשמתי בכבדות.
"זה לא קרה.. זה בסל הכל חלום.." לא הפסקתי לממש את הקעקוע.
פניו של הנער לא יצאו מראשי.
הוא חטף את הנערה.
נשמעה דפיקה בדלת.
"שיין… יש לך אורח.. ", אמרה מרתה, מנהלת בית היתומים.
"אוקי…" לחשתי לה. ישבתי על מיטתי, כשידי השמאלית על ראשי. בהיתי בבלבול בשטיח הירוק.
הקעקועים.. הנער…
אייבי..
נשמעה שוב דפיקה בדלת.
"כן…" אמרתי חלושות.
הדלת נפתחה לאט בחריקה.
לא… לא יכול להיות.
זה הוא…
"היי, שיין…" הוא אמר בחיוך גדול.
"אני…-