הקדמה לסיפור
קוראים לי לינדה ואני ילדה בבית ספר.
החיים שלי הם ממש אבל ממש רגילים חוץ מדבר אחד – החברה הכי טובה שלי? היא ערפד!
אני בתחילת השנה, כיתה ו\', כמו כל ילדה בת 12.
אמא שלי היא מורה לספרדית ואבא שלי מורה לצרפתית, שני ההורים שלי הם מורים.
יש לי אחות גדולה בת 17 והיא יודעת: ערבית, ספרדית, עברית, אנגלית, רוסית, צרפתית, הולנדית, יידיש, קוריאנית והיא אפילו לומדת סינית!
אני מחבבת ילד מהכיתה שלי והוא מחבב אותי, אבל אני לא יודעת איך להגיד לו את זה…
אתמול קרה הדבר שהכי לא ציפיתי לו – אחותי נדרסה והיא חסרת הכרה.
בדיוק לפני שבוע אבא שלי שבר את היד ואת הרגל.
אני יושבת וכותבת ביומן שלי, שורה אחר שורה ואני מפחדת: \"אני ליד אחותי, לבד בחדר. והיא? היא חסרת הכרה, על המיטה בבית החולים.\" ואני כותבת שורות נוספות: \"אני מדברת איתה והיא לא עונה. זה מזכיר לי את הסרטים הללו, סרטי האימה המפחידים האלה, שכל הצרות קורות זאת אחר זאת.\"
אני לא יודעת מה יקרה מחר אבל אני זאת שיכולה להחליט מה יקרה.
תגובות (0)