הפתרון היה מולי פרק 1-זיכרונות+הודעה

הרבה זמן שלא כתבתי פה ואני מאוד מצטער שעשיתי זאת בלי להודיע אני לא ימשיך את הסיפור הקודם אלא יש לי סיפור חדש ואני יעלה פרק אחד כל שבוע, הפרק יעלה בכל יום חמישי בשעות המוקדמות הערב. אני מקווה שתהנו ואני יתחיל לעקוב אחריכם. אני מקווה שהצופים שלי עדיין נמצאים.

יש משפט שיכול לעזור לכם אם אתה מרגיש שאתה נמצא בגיהנום תמשיך ללכת.

-יובל-
כל המשפחה ישבה סביב השולחן לארוחת יום שישי כמו בכל שבוע. הצלחת שלי הייתה כמעט מלאה. כבר הרבה זמן שאני לא אוכל כמו שצריך אני לא מצליח שלא להיזכר בדן. אהבתי אותו שחלק מהמשפחה שלי.

"אתה יכול בבקשה לעביר את המלח?" חזר אבי מורדכי על דבריו.
"קח" העברתי לו את המלח.
הבטתי על שון בעלה של אחותי דורית. שתיהם ישבו בקרירות אחד כלפי השני. הם אפילו לא מחליפים מבטים. כנראה המצב שלהם החמיר בשלוש השנים האלה.
"שום תטעם מהקציצות" אמרה אמי אילנה והושיטה את הסיר אל שון.
שום טעם מהקציצות כדבריה של אמי אילנית.

-יובל-
שכבתי על מיטתי בחדרי אחרי שהארוחה הסתיימה. הבטתי על הארגזים הארוזים בחדרי. בשבוע הבא אני נכנס אל הדירה החדשה שלי. הספיק לי לגור פה. הכאב בבטן חזר לי. הרמתי מעט את חולצתי עם ידי החבושה והנחתי את ידי על הצלקת בבטני. זה עורר בי זיכרון.

-זיכרון-

אני וחברי הטוב דן היינו במארב. שתינו התחבאנו בין שתי קירות. זאת הייתה המשימה הכי חשובה שלנו. חיכינו שהאדם כבר יגיע. כבר שנה שלמה שאנחנו בעקבותיו. סוף-סוף יש לנו הזדמנות לעצור אותו. אף אחד לא הצליח לעלות על עקבותיו מזה שלוש שנים. הרגשתי מעט לחץ בזמן שחיכינו למרות שאני רגיל. הרגשתי שזה היה משהו שונה יותר ומסוכן יותר.
"מה אתה כל כך לחוץ?" שאל דן בגיחוך מזלזל שהבחין שאני לחוץ.
"אני רק מקווה שלא יקרה כלום הוא מסוכן" נענעתי את רגלי.
"אל תדאג" אמר דן בקול מרגיע והניח את ידו על כתפי.
"הוא מסוכן" הזכרתי פעם נוספת.
"אנחנו יותר" חייך דן.
"תבדוק בקשר מה קורה עם שאר הסוכנים" הזכרתי לו.
"כן" הסכים דן.
שמענו קול חזק של נפילה.
"מה זה היה?" שאלתי בחוסר הבנה.
דן דיבר אל מכשיר הקשר:
דן: מישהו שומע אותי?

לא הייתה תגובה לשאלתו של דן. שמענו צעדים של אנשים מתקרבים אליו. הייתי דרוך ומוכן לשלוף את הנשק. שלושה בחורים נעצרו מולנו בצדו השני של השביל. שלפנו את האקדחים וכיוונו אליהם.
"תורידו את הנשקים" צעק דן.
"בחיים לא" צעק אחד הבחורים בחזרה.
שמעתי עקבים מהצד השני של השביל. הסתובבתי שגבי מונח על גבו של דן. שלושה בחורים עמדו בצדו השני של השביל. כל אחד מאיתנו מכוון אל הבחורים אקדח. הם היו שישה ואנחנו רק שתיים.
"מה עשיתם לכל שאר הסוכנים?" שאל דן בכעס.
"אנחנו סוכנים זו תהיה טעות להרוג אותנו" הזהרתי אותם כי חששתי.
"למה טעות?" שאל חפאוי מרחוק.
חפאוי התקרב לעברנו. שתינו הסתובבנו לכיוונו. מכוונים אליו אקדחים ומאוד מפוחדים. חפאוי זה האדם לו ניסינו לטמון מארב ולעצור אותו.
"אתה לא תתחמק גם הפעם" הסברתי לו בכעס.
"אני חושב שאני יהיה בסדר" חייך חיוך ממזרי. הוסיף"הצלחתי לנצח אותכם פעם נוספת והיום בלילה אני מפליג מפה שוב" סיים בחיוך מרושע.
"שיט" מלמל דן לעצמו.
נשמע קול של ירייה. דן נפגע בכתפו ונפל על הרצפה.
"דן" צעקתי וניסיתי להבחין מהיכן הגיעה הירייה.
קלטתי את הסוכן מתן יושב על הגג מעלינו ומכוון לכיונינו רובה צלף. הייתי המום לא האמנתי שמתן סוכן ותיק יבגוד בנו. יעזור לאדם כל כך רע. לא האמנתי שהוא עובד עם חפאוי.
"בבקשה חפאוי אל תהרוג אותו" התחננתי בפניו. הוספתי כדי לשכנע אותו" יש לו ילד בן שנה בבית."
"אל תהיה טיפש יובל אנחנו גם ככה מתים" דן אמר.
"החבר שלך צודק" חייך חפאוי חיוך ממזרי.
משכתי את הנצרה של האקדח. מתן הסוכן הבוגד ירה בידי והאקדח נפל על הרצפה. ידי הייתה מחוררת ודם מילא אותה. צעקתי מכאב.
"בבקשה חפאוי" התחננתי.
"אל תתחנן אליו יובל תמות בכבוד וכסוכן אמיץ זה מי שאתה" הסביר לי דן.
חפאוי שלף את האקדח וכיוון אל בטנו של דן"היה אסור לכם לנסות לתפוס אותי טובים ממך ניסו ונכשלו יש לי יותר מדי כוח, הייתם אמורים להבין את זה ממזמן ככה אולי הייתם מצליחים לחיות."
"תעשה את מה שאתה צריך חתיכת כלב" אמר דן באומץ.
"מה אתה עושה דן? אפשר להינצל" פחדתי.
"יובל אתה אדם חכם מאוד וחזק, אולי הכי חכם שהכרתי ואתה טיפש אם אתה לא מבין ששתינו כבר מתים" הסביר דן. פנה אל חפאוי פעם נוספת"תעשה את זה זבל" אמר דן.
חפאוי לחץ על ההדר פעמים. דן נורה בבטנו. דם מילא את הרצפה. חפאוי ירה ירייה נוספת בבטנו. הרגשתי חנק בכל גופי. הרגשתי כאילו שגם אני נהרגתי.

-סוף זיכרון-
הזזתי את ידי מהצלקת בבטן. התיישבתי על המיטה ונשמתי נשימות כבדות .התקשיתי לנשום מהזיכרון הקשה. הרגשתי חנוק כאילו שאם אני ידבר אני יתעלף. קמתי מהמיטה והלכתי אל הברז בחדר האמבטיה. סובבתי את ידית הברז. המים זרמו בעוצמה חזקה. מילאתי את שתי ידי במים הזורמים של הברז והרטבתי איתם את פניי.

-יובל-
השעה הייתה 2:00 בלילה. הסתובבתי ברחוב באוויר הקר כי לא הצלחתי להירדם. עברו כמעט שנתיים מאז התעוררתי ואני עדיין לא מצליח לא להיזכר בדן. המצב שלי רק מדרדר בגללו. נשארתי יותר זמן אצל ההורים שלי רק כי אני מפחד להישאר לבד וששמו יהדהד בראשי. אולי הפתרון לבעיה הזאת זה פשוט הזמן, שהזמן יעבור זה ישכח. זה מה שחשבתי אבל איך אפשר לשכוח מישהו שאהבת כל כך? אפילו שנתיים של תרדמת לא גרמו לי לשכוח אותו. אני ממשיך להסתובב ברחובות ומבחין במתרחש בצדו השני של הרחוב. אני חוצה את הכביש כדי לראות בבירור. אני רואה אדם גדול ושרירי בועט באדם ששוכב על הרצפה וסופג את המכות של האדם הגדול והשרירי.
"היי, תעזוב אותו" אמרתי בקול צועק לעבר האדם הגדול והשרירי.
האדם הגדול והשרירי עצר והביט בי. הוא צחק ואמר"עדיף לך להמשיך להתקדם זה לא עניינך."
"תפסיק להכות אותו" פסקתי והצבעתי עליו.
"אני כבר חוזר" הוא אמר לאדם שספג את המכות וחייך חיוך ממזרי.
הוא הלך לעברי בביטחון רב.
"אם זה מה שאתה רוצה…" הוא אמר וחבט בי.
הדפתי את ידו ואמרתי"עשית טעות" חבטתי בפניו הם ידי השנייה.
החלנו להיאבק. חבטתי בפניו והוא ניסה להחזיר. מנעתי ממנו לחבוט בפניי וחבטתי בפניו ובעטתי ברגליו. תפסתי בחולצתו והשלכתי אותו לעבר הפחים. הוא נפל על הפחים והתגלגל על הרצפה. הוא התקשה לקום מהרצפה.
"כדי שתפסיק" הזהרתי אותו.
הוא לא הצליח לקום. הסתובבתי לעבר האדם הפצוע על הרצפה שראיתי שהבחור הגדול והשרירי מוכנע. הלכתי לעבר הבחור הפצוע אך שמעתי צעדים מתקרבים אליי. הסתובבתי והאדם הגדול והשרירי היה פצוע בפניו ונושם נשימות כבדות אך בכל זאת הוא נתן אגרוף חזק לבטן שלי בדיוק בצלקת.

-זיכרון-
אני מביט בדן שוכב על הרצפה והדם ממלא את הרצפה מבטנו.
"לא" צעקתי בבכי לעצמי וכולם מכוונים אלי את האקדחים וחפאוי מחייך אלי חיוך מרושע.
קמתי מהרצפה במהירות ונתתי אגרוף לפניו של חפאוי עם ידי השנייה והלא מדממת. ירייה נוספת פגעה בכתפי מהסוכן הבוגד מתן. נפלתי על הרצפה שגבי צמוד לקיר. האקדח היה רחוק ממני והייתי חסר אונים. חפאוי בעט בפני שאיני מצליח אפילו לזוז. הוא מכוון אלי חזרה את האקדח.
"לילה טוב" הוא אומר בחיוך מרושע ולוחץ על ההדק. הירייה פוגעת בבטני.
הקליע חדר לתוך הבטן שלי והתחושה הייתה משונה מאוד. אתה מרגיש שהראש עדיין מביט סביב אבל הגוף משותק אתה לא יכול אפילו לזוז. בחיים לא הייתי רוצה למות ככה, שחברי דן שהיה כמו אחי מת לצדי ואני לא יכול אפילו לעזור לו אלא מת לצדו. חפאוי משך בנצרה כדי לחדש את ההטענה. אך נשמעו קולות של יריות. הוא הוריד את האקדח וברח. עיניי נעצמו.

-סוף זיכרון-
האגרוף הכאיב לי מאוד והתקשיתי לזוז. אחזתי בחולצתו של האדם השרירי בחוזקה והעפתי אותו לעבר שמשת המכונית שחנתה ברחוב. הנחתי את ידי החבושה על הצלקת בבטני, הבטתי על ידי וראיתי את ידי מלאת דם. בטני דיממה. התעלפתי.

-יובל-
שכבתי יומיים בבית החולים. נשארתי יום נוסף להשגחה בבית החולים. משפחתי ביקרה אותי בכל יום ועכשיו חלקם הלכו לעבודה וחלקם לסידורים. המפקד שהיה לי בעברי ירון בא לבקר אותי בבית החולים. הצלחתי לזהות אותו לפי הגובה שלו ונקודת החן בלחי השמאלית שלו הצלחתי לזהות אותו. הוא אמר לי שהוא יבוא לבקר אותי.
"הרבה זמן אה?" הוא הזכיר.
"כמעט ארבע שנים" אמרתי.

-יובל-
אני וירון המפקד שלי החלפנו סיפורים מצחיקים על העבר.
"זה היה הכי טוב אני חושב" צחקתי.
"כן" חייך. מחק את החיוך מפניו ואמר"אתה יודע שהיית בתרדמת באתי לבקר אותך כל יום.
"אני יודע" הסברתי לו. הוספתי"אתה היית במבצע בחו"ל אחרי חפאוי בזמן שאני התעוררתי."
"אנחנו אפילו לא קרובים להגיע אליו והוא ממשיך להתחמק מכל הדברים שהוא עשה, אבל יש גם משהו טוב" חייך כדי למתוח אותי. המשיך"מתן הבוגד עומד להגיע הארץ, אנחנו עוד לא יודעים את הסיבה אבל אנחנו קרובים."
"מה כל זה משנה שדן כבר מת?" שאלתי בקול חנוק.
ירון אינו ידע מה לענות.
"אני מצטער יובל" אמר בקול מיובש ומצטער.
"זה לא ממש עוזר לי אתה יודע" אמרתי בקרירות. הוספתי"הפסדתי הרבה מהחיים שלי לא רק את דן, שלוש שנים לקח לי להתעורר ולהשתקם" דמעה זלגה מעיניי.
"תקשיב…" אינו ידע מה לומר.
התפרצתי לדבריו ואמרתי"אני לא מצליח להירדם כל הזמן אני רואה את התמונה הזאת, והחפאוי הזה מסתובב חופשי" דמעות זלגו מעיניי.
"אולי שנתפוס את מתן נצליח למצוא דרך למצוא אותו" ניסה לעודד אותי.
"ואם תצליחו למצוא אותו אתם חושבים שתיתפסו אותו? אפילו שהוא נמצא בחו"ל אי אפשר לתפוס אותו יש לו אנשים בכל מקום" אמרתי.
ירון שתק שוב.
"אני רוצה לישון ירון, תודה שקפצת לבקר" רמזתי לו ללכת.

-יובל-
הבוקר השתחררתי מבית החולים. ישבתי בתוך המכונית שלי. חשבתי לעצמי יש סיבה לכל מה שקרה שאני כנגד כל הסיכויים התעוררתי והצלחתי לשקם את עצמי. אני לא חושב שכל זה קרה סתם יש לזה משמעות. אם הצלחתי לשרוד ולהרוויח את החיים אני ישתמש בזה אני יתפוס את חפאוי לא רק לטובת דן וכדי לעשות את זה למען דן אלא בשביל כל האנשים האחרים שנפגעו בגללו.