הפחד מהמוות, או בעצם מהאהבה?-4

סם הניחה את המזוודה העמוסה בבגדים על מיטתה. היא ראתה את אחד מהם לוקח תיק נוסף ומכניס לתוכו דברים שהיו על השידה שלה כגון: בשמים, תמונות, צמידים, שרשראות, עגילים וכ'ו.
"היי מה אתה עושה עם זה!" היא צעקה לעברו, סם שונאת שנוגעים לה בדברים היא כבר התקדמה לעברו "תחזיק אותה" אותו אחד שהכניס את הדברים שלה סינן לאחד אחד מבניהם בלי להעיף בה מבט אפילו, הוא קם ממקומו על המיטה והחזיק אותה צמודה לגופו עם גבה אליו. סם ניסתה לשווא להשתחרר, שהוא סיים להכניס את הדברים לתיק השניים האחרים יצאו מהחדר וכשהאחרון עמד לצאת הוא הסתובב לעבר סם שלא הבינה מה קרה "הכול צריך להסביר לך?" הוא נאנח, סם הסתכלה עליו במבט שואל "תתלבשי" הוא אמר בקצרה הוא יצא מהדלת וסם הסתכלה על גופה פיג'מת הדובונים שלה עוד הייתה עליה היא הסמיקה קלות עשתה כמו שביקש, לאחר מכן יצאה מן הדלת ושם חיכה ללה אחד מהם זה שהיה עם חולצה לבנה הם הורידו את התיקים למטה כבר קודם כנראה וסם צעדה עכשיו למטה עם הבחור שחיכה לה מאוחרי דלת חדרה.

"שבי אנחנו רוצים להסביר לך כמה דברים" אמר אחד מהם בנימה רגועה כשהם הגיעו לסלון.
"קודם כול שמות: אני ג'יימס" הצביע על עצמו (זה עם החולצה השחורה) "זה ג'וש" הצביע לעבר זה שהחזיק אותי בהתחלה (עם החולצה הלבנה) "וזה כריס" הצביע על השלישי (עם החולצה הירוקה).
הנהנתי מנסה להטמיע את השמות במוחי.
"והשם שלך?" ג'וש שאל אותי
"ס..סם" עניתי בשקט
"אוקיי סם, את עכשיו באה איתנו" אמר לי כריס בקלילות כאילו זה דבר שבשיגרה.
"מה? לאיפה?!" שאלתי לא מבינה
"הווו חוק ראשון;את לא שואלת שאלות מיותרות" אמר ג'יימס
"אבל אני לא יודעת לאיפ…"
"חוק שני" הוא עצר אותי בהרמת יד "את עושה מה שאומרים לך בלי להתווכח. וחוק שלישי את לא מדברת בלי שפונים אלייך, מובן!" השפלתי את מבטי בפחד, מה הם רוצים ממני?
"שאלתי אם זה מובן?!" הוא העלה את קול דיבורו.
הנהנתי עם ראשי "כן.."
"יופי זזים" הכריז כריס והם הובילו אותי מחוץ לבית.
שרגלי הונחה בצעדה הראשון מחוץ לבית הבחנתי באור הדימדומים החיוור מעט ונזכרתי באייפוד שלי שנשאר במגירה של השידה בחדר שלי.
"רגעעעעע" צעקתי בהסטריה. "היי תרגעי חוק רביעי בלי צעקותת!!" סינן לעברי ג'יימס גילגלתי את עייני והמשכתי
"האייפוד שלי למעלה!!"
"נו…?" זירז אותי ג'וש
"מה נו אני צריכה את האייפוד שלי" כריס גיחך
"בואיי בואי תיכנסי למכונית"
"אני לא נכנסת בלי האייפוד שלי" הצהרתי בתוקף "מספיק שאני לא יודעת לאיפה אתם לוקחים אותי ואתם גם לא נותנים לי לקחת את הדברים שלי אבל אני לא זזה מפה בליי האייפוד"
"את רוצה שנזיז אותך בכוח?!" ג'יימס אמר בקוצר רוח
"טוב בואי אני עולה איתך אבל שזה לא ייקח יותר משלוש דקות" אמר ג'וש ג'יימס וכריס הסתכלו עליו במבט מופתע אך לא אמרו דבר, חייכתי חיוך קטן ועליתי לפניו למלעה.
אחרי כמה דקות יצאנו מפתח הבית כשבידי האייפוד האוזניות והמטען ולא שכחתי אפילו USB קטן שאני יוכל אולי להעביר שירים…
"כנסי" ג'יימס אמר לי בקרירות והתסכל לצדדיו לוודא שאף אחד לא רואה מה קורה, הרחוב היה ריק.
נדחפתי למושב האחורי במכונית ולידי התישב ג'יימס, ג'וש נהג וכריס ישב לידו.
הנסיעה התמשכה שעה אולי יותר לא ממש שמתי לב לזמן כשהאוזניות היו תחובות באונזיי מנסה לנצל רגעים של שלווה ולנסות לבנות מסביבי חומות של שפיות בתוך הטירוף שאליו נקלעתי המשכנו לנסוע עוד 3 שירים עברו בפלייליסט ובאמצע השיר הרביעי קר הדבר שממנו חששתי…. הבטריה נגמרה. בצער רב הרדתי את האוזניות מאוזני ותחבתי אותם לכיס מכנסי ביחד עם האייפוד, ג'יימס הסתכל עליי לרגע ארוך, קלטתי את זה מזווית עיניי והשפלתי את ראשי אחרי רגע נוסף הבטתי למעלה למקום שבו ניצב ראשו והסתכלתי עליו לכמה שניות בודדות הוא החזיר לי מבט, השתדלתי לא להסיר את עיניי מעיניו לא הייתי מוכנה להפסיד במשחק החולני שלו.
כעבור כמה רגעים הוא החל לחייך חיוך מסופק והסיר את מבטו ממני הבנתי שלמרות הכול הפסדתי, הבטתי קדימה לכיוון השמשה הקידמית של הרכב והופתעתי לגלות שאנחנו כבר לא נמצאים בעיר אנחנו באיזהשהו יער, הוא כניראה ניצל את ההזדמנות כדי למנוע ממני מלהביט איפה הם פנו כדי שלא אדע היכן אנחנו נמצאים כן לא רק שהפסדתי.. הפסדתי בגדול….