הפחד מהמוות, או בעצם מהאהבה?-10

כמה אנשים עברו ליד המכונית החונה של ג'יימס, חלקם הציצו פנימה, חלקם המשיכו.
בינתיים ג'יימס סיפר לסם את מה שהוא יודע, יותר נכון את מה שהוא יכול לספר לה…
"אם כבר אני מספר לך, אז כדאי שאני יתחיל מההתחלה. יש איזה צמד מחסלים שיושבים לנו על הזנב כבר המון זמן-"
"מחסלים?" התפרצה סם לדבריו.
"את יודעת, כאלו שמנסים להרוג אותנו…הערפדים."
"כמו ציידי ערפדים?"
"בדיוק." אמר ג'יימס, "בקיצור הם מנסים לאתר אותנו הרבה זמן, אז אנחנו בדרך כלל לא נשארים באותו מקום הרבה זמן. אבל עכשיו אחרי תקופה של איזה חצי שנה שלא שמענו מהם החלטנו לחזור. כנראה שהם עקבו אחרינו, ואיכשהו הם תפסו את כריס וג'וש."
,אוקיי… ולאיפה אנחנו הולכים עכשיו?" התעניינה סם
"אה. אז ככה, ה-SMS שקיבלתי מקודם נשלח מהפלאפון של ג'וש. את האיפון שלו הוא לא נועל אף- פעם. לעומת כריס שמחליף סיסמא בגלקסי שלו כול יומיים," ג'יימס גלגל את עיניו.
"בכול מקרה, זאת הייתה ההודעה,, ג'יימס הוציא את האייפון השחור שלו מהכיס והראה לסם את ההודעה.
"שלום ג'יימס, התגעגעת אלינו?
החברים שלך אצלינו! שמענו שתפסתם נערה.
אני מציע לך להגיע אלינו עם הנערה. אם לא תגיע, אתה תאבד את החברים שלך. ואותך אנחנו כבר נמצא!
כדאי לך לא לגת בילדה אנחנו רוצים אותה בריאה ושלמה!
מצפים לבואך, אתה יודע מי!"
בסוף ההודעה היה רשום שם רחוב ושעה, השעה 18:30.
סם פתחה את פיה כמה פעם בשביל להגיב אך לא יצאו לה מילים. בסופו של דבר היא וויתרה על זה. ג'יימס כבר המשיך בנסיעה.
"עכשיו את מבינה בשביל מה אני צריך אותך?" ג'יימס שאל את סם אחרי שתיקה קצרה.
"כן," סם הנהנה "אז… אני חוזרת הביתה?" סם שאל, כמעט ולא מאמינה למילים שיצאו לה מהפה.
"כן, כנראה שכן." ג'יימס אמר כשהוא מפנה את ראשו לעבר סם עם חיוך מזויף.