הפחד מהחושך

אני הולך.
מכל מקום, מכל שדרה, הצל והחושך עורבים לי.
אין מנוס, אין מפלט.
אני נכנס לפאניקה. אני לא יודע מה לעשות, בכל תזוזה מקומי משתנה ופחדי גובר.
אני לא חושב שאגיע, אני לא חושב שאצליח לעשות את מה שאני רוצה.
בשלב זה כבר אני שוכח מה שלמדתי, איך ואיפה חינכו אותי. אני לא יודע מה לעשות לאיפה ללכת מה לחשוב. אני מסתובב חסר אונים. אני כבר לא בטוח שהמקום שאני רוצה ללכת אליו הוא באמת איפה שאני רוצה להיות ב או שהוא קיים.
אני שוקל לוותר ולנוח במקום, יודע שאם אנוח לא אוכל להמשיך. אבל זה לא מפריע לי יותר.
את מרחוק אני רואה את זה, לשם אני רוצה להגיע. לשם התכוונתי ללכת כשהתחלתי לצעוד. זכרונותיי חוזרים אליי. אני יכול לעשות את זה. אני מאמין בעצמי. אני נכנס למקום והכל לבן.

ואז שחור. טעיתי. אבל זה לא משנה יותר, כל דאגותיי נמחקו, ואני צף.