שלך, זר לא מוכר- פרק 3

הוא חזר לאחר מספר דקות ואמר: " תקשיבי, אני לא יודע אם את תמימה, טיפשה או סתם חסרת מזל, בכל מקרה תיאמנו את הסיפור שלך את יכולה ללכת"
" אני לא יכולה ללכת ככה, למה אתה אומר לי את זה?"
" אני לא יכול לתת לך יותר מידי פרטים, אבל תני לתת לך טיפ קטן, כדאי לך להתרחק מהמשפחה הזו" " למה אתה אומר את זה? "
" אני מצטער גם ככה אמרתי לך יותר מידי , השיחה הזו הסתיימה" . יצאתי משם.
התיישבתי באחד ממקומות הישיבה, ובדקתי בגוגל את השם " נתי שוקרון ". לא הופיעה אף כתבה עניינית.
כתבתי את שם המשפחה לבד, עדיין אף כתבה. במשך עשרים דקות ניסיתי עוד מספר צירופים שהעלו חרס. יצאתי משם. עברו יומיים שלושה וכבר הפסקתי לחשוב על זה, חוץ מזה הייתה לי נסיעה לתכנן…

כבר קניתי כרטיסים לתאילנד , אני סופרת את הימים עד לנסיעה , עוד יום עובר ועוד שבוע. צמצמתי את המשמרות בעבודה , וניצלתי את הזמן למנוחה טובה וקניות לפני הנסיעה.
נשארו לי עוד שני משמרות בעבודה, היום ומחר, ואז אני טסה לשלושה חודשים. אף אחד בעבודה לא ידע על הנסיעה שלי, לא רציתי שאיש ידע, שלא יהיה סיכוי, אפילו לא הקלוש ביותר שיפגע בנסיעה שלי, חיכיתי לחופשה הזו כמו אויר לנשימה, והנה אני סוף סוף נוסעת.

המשמרת עברה בעצלתיים , גם הטיפים שקיבלתי לא היו משהו, אבל בסוף זה נגמר, השעה הייתה מאוחרת , הייתי צריכה לרוץ כדי שלא אפספס את האוטובוס האחרון. ברגע שהגעתי לתחנה האוטובוס הגיע. עליתי עליו, התיישבתי במושב פנוי שלפתי את הנייד והבטתי בתמונות של אתרי תיירות בתאילנד.
"שני" הרמתי את הראש. לא זיהיתי מי קרא לי.
"שני" קראו לי שוב. הסתובבתי זה היה נתי הוא ישב במושב שמאחורי.
" היי, מה אתה עושה פה?"
"רציתי לראות אותך"
"איך ידעת שאני יהיה פה היום?"
"לא ידעתי, כבר שלושה ימים שאני עולה לאוטובוס האחרון של הקו הזה, קיוויתי לראות אותך, אני צריך את עזרתך"
" אני לא חושבת שאני יכולה לעזור וחוץ אני מעדיפה שלא…"
הבחורה שישבה ליידי קמה, ונתי מיהר לתפוס את מקומה.
"מה אמרת?" הוא הריח מאלכוהול, וכשהוא התקרב אלי הרגשתי בחילה נוראית.
" אתה שיכור?! " צעקתי.
כל הנוסעים שישבו לידנו הביטו לכיווני. הנמכתי את קולי: " איך תחזור ככה הביתה? יש עליך כסף בכלל?"
" היו לי כמה שקלים בכיס, אבל אני לא בטוח"
" אז מה תעשה?"
" מה? מה אני יעשה? הההה אני בטוח שאני יסתדר "
חשבתי לי לרגע, מה אני עושה עכשיו? הכי בטוח לי לעזוב כאן ועכשיו, הוא לא ילד קטן , הוא יסתדר. לא כדאי לי להסתבך יותר: " תקשיב נתי, אני חושבת שכדאי לך לרדת עכשיו, תחזור לביתך, אני יזמין לך מונית, ואתן לך כסף, בינתיים אתה רק מתרחק…"
" אם את לא רוצה לעזור לי, אני אלך ואני לא צריך את הכסף שלך" הוא נעמד והתחיל ללכת , מדדה מצד לצד, עד שהגיע לדלת.
רוב הנוסעים אם לא כולם נעצו בו עיניים.
האוטובוס עצר, אבל הוא לא ירד.
הנהג קרא אליו : " היי! אתה יורד? " הוא לא הגיב. הנהג סגר את הדלת, והמשיך בנסיעה.
כמה דקות מאוחר יותר נתי התחיל להקיא. אנשים החלו לצעוק והתרחקו ממנו, חלקם צעקו עלי: "קחי אותו מפה כול האוטובוס מסריח! "
" מה אתם רוצים ממני אני לא קשורה אליו, אני לא מכירה אותו בכלל"
"מכירה או לא, ראינו שהוא דיבר אתך, קחי אותו מכאן או שנזמין ניידת "

קמתי, האוטובוס הגיע לתחנה ונעצר. תפסתי בידו של נתי וירדנו מהאוטובוס, הזמנתי מונית וחיכיתי.
הגענו לביתו של נתי בשעת לילה מאוחרת, בזמן שילמתי לנהג, המאבטחים בכניסה עזרו לנתי לצאת מהמונית וסייעו לו להיכנס לביתו.
התקדמתי איתם קצת, ואז חזרתי לאחור, לא אני לא צריכה את זה, אני אלך מכאן במהירות לפני שמישהו נוסף יראה אותי.
המונית כבר עזבה, הוצאתי את הנייד, ואואו השעה הייתה כבר 2:50 , התקשרתי שוב לתחנת המוניות. " שלום, אני רוצה להזמין מ…" צלצול ניתוק. שיט, נגמרה לי הסוללה מה אני עושה עכשיו?!