הספר הטוב בעולם- פרק 6

פרק 6
בפעם הראשונה שרובין מור ואדם מיץ' נפגשו היו להם את כל הסיבות שבעולם לחגוג. רובין הגיע על תקן המלחין והכותב המוצלח, ואדם בתור הזמר הצעיר פורץ הדרך. השיר שלהם ' פסטיבל במיורקה' גרף שלושים מיליון צפיות בחודש הראשון לצאתו, והושמע בכל תחנת רדיו אפשרית. בן לילה, הפכו מור ומיץ' לזמרים הכי פופולרים בבריטניה. חשבון הבנק גדל ואיתו גם האגו. הימורים, סגנון חיים רהוותני ופרשייה מאוד לא נעימה שכללה שוטר,ליצן רפואי, בקבוק קולה וחמישה חבילות מנטוס רק הגבירו את החשיפה שלהם .
חמש שנים וארבעה אלבומים כושלים לאחר מכן, מחליטים רובין ואדם להיפגש שוב. נכון, שניהם גרים בשכירות. טוב, רק אדם. רובין מתגורר אצל ההורים. ונכון, המפגש הזה מתנהל במכון גמילה מסמים, אבל היי! מבחינת התקשורת זה "איחוד", סיבה למסיבה!
כיף קליל. אגרופים נוקשים זה לזה ופליטת הברה שנשמעת דומה מאוד לקול של כלב חנוק- והחברים הישנים מתחילים לדבר בהתלהבות כאילו הפרידה המכוערת חצי שנה קודם לכן מעולם לא התרחשה. רובין שם לב לצלם הפפראצי שמצלם דרך החלון ומחליט לחבק את אדם. אם כבר "איחוד" אז עד הסוף.
"בואנה אחי! טיפה נסחפנו, אתה לא חושב?" אדם אומר בבלבול.
"עזוב את מה שהיה אחי" רובין מחייך, "בוא נשאיר את מה שהיה. ויש לי גם הצעה בשבילך, זוכר?"
"אה כן! בטח! ההצעה!" אדם טופח לו על החזה. "ותקשיב, אתה לא מבין איך אתה מציל אותי, יש לי חובות! אני ממש מקווה שהעבודה הזאת תצליח!"
רובין לא מספיק להגיב ואניטה מרקו נכנסת לחדר. בן רגע כל המבטים מופנים אליה, ולא בגלל שהיא מנחה את קורס הגמילה מסמים "על שם ג'ניס ג'ופלין".
"טוב חבר'ה!" אניטה אומרת בקול גבוה, " שכל אחד יתפוס כיסא ונתחיל!"
רובין ואדם ממהרים לציית.
המעגל מורכב בעיקר מצעירים שנראים כאילו הוציאו אותם ממכלאה של צער בעלי חיים. שיער פרוע, שיניים חסרות ובגדים מרופטים. רובין לא מבין איך אדם מיץ' מצא את עצמו במכון גמילה מסמים. אבל היי, רובין גר אצל ההורים, אז אין לו זכות דיבור.
"טוב, מכיוון שזהו המפגש הראשון, נפתח בהיכרות. כל אחד יציג את עצמו" אניטה אומרת בקול גבוה להחריד. "מה דעתך להיות הראשון?" היא נועצת מבט ברובין.
הוא מאדים. "אה, אני לא אמור להיות פה, פשוט אני ואדם קבענו להיפגש כאן. אבל אני לא מכור לסמים" רובין משתעל.
"הו, ברור שאתה לא מכור מתוק" אניטה מחייכת חיוך מזוייף ורחב, "אף אחד ממנו לא חושב שהוא מכור, אבל זו בדיוק הסיבה שאתם פה, כדי להבין שיש בעיה ולנסות לפתור אותה!"
רובין מתכוון להמשיך להתווכח איתה אבל אדם נותן לו מרפק לצלעות "אחי, זרום איתה זה יהיה מצחיק!"
"אממ.. כן, את צודקת, אני מכור!" הוא ממהר לענות.
"ומה השם שלך?"
"רובין"
אניטה מסמנת לכולם בניד ראש.
"שלום רובין" אומרים כל המשתתפים פה אחד.
"ותגיד לי רובין, למה אתה מכור?"
"להרואין" הוא עונה בנחרצות.
"להרואין?"
"וגם לקוק! ולקריסטל מת'! יואו אני כל כך מכור!" הוא מתאמץ להישמע עצוב.
אניטה נראית מזועזעת.
"אתה מכור להרואין, קריסטל וקוקאין?" היא אומרת בשקט.
"ולאל.אס.די" הוא מתאפק לא לצחוק.
אניטה בולעת את הרוק שלה. היא מעולם לא נתקלה במקרה כה קשה. רוב האנשים שמגיעים הם מכורים קלות לסם קל כזה או אחר. זו הפעם הראשונה בה היא נתקלת במכור שלפי החישוב המהיר שהיא עושה אמור להיות בקבר ממנת יתר.
רובין ממשיך "את חושבת שתוכלי לעזור לי?" הוא מסתכל לרצפה.
"אההה אני לא בטוחה" אניטה לא מצליחה לצאת מהזעזוע.
"מה אמרת עכשיו?" הוא מרים את קולו.
"אני לא בטוחה שאצליח לעזור לך" היא אומרת לאט.
"תגידי את נורמאלית?" הוא צורח "כל הרופאים אמרו לי שאני חייב ללכת למכון גמילה, ועכשיו את אומרת שאין לך דרך לעזור לי? "
"אהה אנ.." היא מגמגמת.
"בוא אדם!" רובין קם בזעם ומושך אחריו את אדם "אנחנו לא צריכים להיות פה אם האישה הזאת לא רוצה לעזור לאנשים מסכנים כמונו!" הוא גורר את מיץ' מחוץ למכון.
כששניהם מתיישבים ברכב של אדם, הם מתפקעים מצחוק.
"זה היה טו-אוב!" אומר אדם "אמרתי לך שזה יהיה מצחיק!"
"זה היה קורע! אני רק מצטער שאתה פספסת את המפגש, למה אתה מכור?" רובין מנמיך את קולו.
"לאניטה מרקו" אדם מחייך.
"קלטתי אותך! אני חושב שעכשיו גם אני".
"ראית את ה.." מתחיל אדם.
"ראיתי. ברור שראיתי" צוחק רובין.
הם מחייכים לצלם הפפראצי שמתקרב לחלון.
על עלון הרכילות של מחרת יודפסו המילים "מכורים אחד לשני".

..
כוסות הבירה נוקשות זו בזו בביתו של אדם מיץ', מה שאומר שהביזנס האמיתי מתחיל.
"אז יש לך הצעת עבודה בשבילי?" אדם מחליט לחתוך הבולשיט המקדים.
"בהחלט" .
"בתחום הראשון שדיברנו עליו או בתחום השני?" אדם שואל בחשש.
"בתחום השלישי".
"פאקק" אדם קיווה שזה לא יהיה התחום השלישי. הוא כל כך שונא את התחום השלישי!
"כן, אני יודע, אבל המצב של שנינו לא טוב, ואנחנו חייבים כסף" רובין אומר בענייניות, "אז חשבתי שאולי זו דרך מהירה לעשות מכה"
"וואי אחי, זה כבד"
"בהחלט אחי" רובין שותק לרגע "ושוב, בלי לחץ אני לא רוצה להכריח אותך להיכנס לזה"
"כן, כן כמובן" אדם אומר בהרהור " ועל כמה כסף מדובר? רק כד שאני אקבל תמונה רחבה יותר".
רובין נשען קדימה. " הסכומים נעים בין 100,000 פאונד למיליון פאונד"
"פאקק" אדם אומר בשנית.
"עוד פעם, רק אם אתה רוצה להיכנס לזה, הכסף הוא אחלה כסף, אבל עדיין אין יעד, וזה גם תלוי בתשובה שלך"
"מיליון פאונד?" שואל אדם.
"מיליון פאונד"
"ויש יעד?"
"בינתיים לא, אבל תזכור שאנחנו רק המבצעים, החשבון האמיתי הוא בין היעד לבין מזמין הביצוע"
"ואלוהים" מוסיף אדם.
"כמובן".
"אני באמת חייב את הכסף הזה" אומר אדם ספק לרובין ספר לעצמו.
"גם אני, ואפשר גם לצאת מזה מתי שרק רוצים, זה ממש לא חוזה ארוך טווח".
"טוב, אני בפנים" אדם נאנח.
"יששש!" צועק רובין. "זה יסתדר לצד הטוב ביותר! אני מבטיח!"
הם מתחבקים.

..
כשרובין עולה על רכבת התחתית של לונדון, הוא מחייג ללואי.
לואי לא צריך לענות, הוא רק מקשיב לרובין.
"דיברתי איתו, והוא משתף פעולה".
"מעולה" עונה לואי בקול יבש ומתון "וגילית לו על המתנה במנצ'סטר?"
"מה פתאום."רובין ממלמל במהירות "כל המטרה היא שהוא לא ידע עליה".
"יופי. יופי. ותדאג שהוא גם לא יגלה! זה יהרוס הכל! אנחנו צריכים אותו. התפקיד שלו הרבה יותר משמעותי ממה שהוא חושב"
"הוא לא יודע כלום, לואי. רק תדאג להעלים את הראיות בבית של הזקן הארור, שהמשטרה לא תגיע אלינו"
"ומה יהיה על אדם? גם המתנה וגם הבגידה שלך?" לואי אומר באיטיות.
"אל תדאג. הוא שרד כבר פרידה ממני, ולגבי המתנה- בהנחה שהוא לא יתפס, הכסף שהוא יקבל מהעבודה רק יעזור לו להתמודד עם המתנה".
"אני מבין אותך".
ניתוק.
רובין נאנח. עולמו של אדם מיץ' עומד להשתנות מקצה לקצה. ואדם לא מוכן לזה בשיט.
נשמעת נעימה קצרה ודלתות הרכבת נפתחות. רובין הגיע הביתה.