הסוד של ילדת הכורסא

ליאם היה מותש ממשך היום, בעיקר לאחר שכל היום הוא ראה את בטי ורון כל היום מתנשקים, אז הוא החליט להבריז מהשעה האחרונה, וללכת לספריה כדי לשבת שם ולהירגע. הספרייה תמיד הייתה ריקה, ובשעות האלה גם הספרנים לא היו בה. כשהיו באים תלמידים, הם תמיד ידעו לא לשבת בכורסא השחורה, כי זאת הייתה הכורסא של ליאם. ״זה מגוחך״ תמיד אמרו חבריו, אבל הוא לא הקשיב להם. זאת הייתה הכורסא שהוא תמיד ישב בה. היא הייתה נוחה ונעימה. היום, ליה הקדימה אותו ותפסה את הכורסא. הוא נכנס לספריה, וראה אותה יושבת שם וקוראת ספר. הוא נעמד מולה, וחיכה שהיא תקום כמו ששאר התלמידים תמיד עשו, אך ליה לא זזה. היא נשארה שם. ״היי, ליה. נכון?״ הוא שאל. ״אנחנו לומדים אנגלית ביחד.״. היה אפשר לזכור את הפרצוף שלה בכל מקום, בעיקר בגלל הצורה שלו. הפרצוף שלה היה מושלם. השיער שלה, היה גלי בצבע חום, והיא הייתה רזה ונמוכה, לעומת ליאם. ליאם היה גבוה, שרירי וצבע השיער שלו היה שחור, כמו צבע עיניו. ״אתה רוצה משהו?״ היא שאלה. ״כן.״ הוא ענה לה. ״זאת הכורסא שלי, אז אם לא אכפת לך לקום מפה..״
ליה הסתכלה עליו וגיחכה קצת. ״שלך? זה מגוחך. אין כזה דבר שלך פה.״ היא אמרה וחזרה לספר. ״גאווה ודעה קדומה.״ הוא אמר. ליה הסתכלה עליו, וניסתה להבין מה הוא רוצה ממנה. ״הספר שאת קוראת. של ג׳יין אוסטין.״ הוא אמר. ״עכשיו, אם את רוצה להמשיך לקרוא אין לי בעיה, אבל תעשי את זה לא על הכורסא שלי.״ הוא אמר. ״תראה. אני לא מכירה אותך, ואתה לא חבר שלי. או המלך שלי. אז אם אתה מצפה שאני אוותר אתה טעית. אז אני אעמוד על שלי. אני תפסתי את הכורסא הזאת קודם.״ היא אמרה והעבירה דף. ליאם לא יכל להחזיק את עצמו יותר. ״תראי, אין לי כוח עכשיו לריב. אם את לא רוצה לחטוף, אז תקומי.״ הוא היה עצבני. אמנם הוא נהג לכבד נשים, אבל כבר לא היה לו כוח לשטויות האלה. היא התעלמה ממנו וחזרה לספר. הוא תפס לה את היד, והספר נפל ממנה. הוא העיף אותה מהכורסא, והצמיד אותה לקיר. ״את לא יודעת מי אני, נכון?״ הוא לחש לה. היא הסתכלה עליו, והתחילה לצחוק. היא השתחררה ממנו, ונתנה לו נשיקה בפה. היא הייתה קצרה, אבל היא הרתיעה אותו מיד. הוא זז לאחור, והיא הלכה לכיוון הדלת, ולרגע נעצרה. ״ליאם וואסט, נתראה בשיעור.״ היא אמרה, ויצאה. במשך השבוע, הוא לא ראה אותה. הוא רצה להבין מה הייתה הנשיקה הזאת, והוא גם רצה להתנצל. הוא חיפש אותה, אבל היא אף פעם לא הופיעה, עד שיום אחד, הוא הלך לטייל ביער שקרוב לפנימייה, וראה דמות נמוכה. היה חשוך, והוא לא זיהה את הפרצוף של הדמות. הוא רץ כדי לראות מי זה, אבל פתאום הדמות נעלמה, ואז הוא הרגיש נקישה בגב, שגרמה לו לצמרמורת בכל הגוף.