הסוד של החבר שלי – פרק 4

עברתי בין התוצאות של "Google".
"לא נכון! טעות! לא יכול להיות!" קראתי בוכה.
ממשיכה לקרוא ולקרוא.
"לא יכול להיות שרוברט ערפד! אין דבר כזה 'ערפדים'!" אמרתי.
אמי פתחה את הדלת: "מאוחר! למה את לא במיטה?" היא כעסה.
כיביתי את המחשב, ונכנסתי למיטה.
בבוקר קמתי לבית הספר.
כשפגשתי את רוברט עמדתי מולו נושמת נשימה עמוקה ואומרת: "אני רוצה להיות כנה איתך ושזה יהיה הדדי" אמרתי.
"בסדר" אמר רוברט.
"אני אוהבת חרקים, אתה עדיין מקבל אותי איך שאני?" שאלתי אותו.
"כן בריאנה" הוא אמר.
"עכשיו, יש משהו שאני לא יודעת אליך והוא עלול להשפיע על הרגשות שלי אליך?" שאלתי אותו.
"לא, מה פתאום" הוא אמר.
"בטוח?" שאלתי בטון מתחכם.
"את יודעת משהו שאני עדיין לא אמרתי לך?" הוא שאל אותי בתמימות.
"אל תשחק אותה תמים!" כעסתי עליו.
"בריאנה? למה את מתכוונת?" הוא שאל אותי.
"אני יודעת מי אתה! אני יודעת מה אתה!" פלטתי.
"אז את יודעת שאני…" הוא אמר.
"כן!" אמרתי.
"אבל איך זה נודע לך?" הוא שאל אותי.
"חלום" אמרתי לו.
"בבקשה אל תספרי לאימי!" הוא אמר.
"למה?" שאלתי אותו.
"כי היא תכעס!" הוא אמר.
"תכעס? היא לא יודעת מזה?!" שאלתי אותו.
"כן… אני מתבייש לספר לה שאני קיבלתי 57 בפיסיקה…" אמר רוברט.
"הציון שלך בפיסיקה?…." אמרתי בפרצוף של: "נו באמת!".
"כן… מה, לא לזה התכוונת?" הוא שאל אותי.
"מובן שלא!" אמרתי, אולי זה היה סתם חלום הזוי ורוברט לא באמת ערפד…