הנערה הלוחמת פרק 1

-צ'ייס-
"קדימה צ'ייס צא משם!" אמר לי המפקד באוזנייה. העפתי מבט מהיר מאחורי הקיר וגיליתי חדר קטן עם ספה מרופטת ו'הוא' שומר על הדלת.
"אני לא יכול" לחשתי. "יש פה שומרים בכול מקום ו'הוא' שומר על הדלת! בעוד רגע יבוא שומר ויתפוס אותי!" לחשתי בקולניות באוזנייה. "אדוני?" שאלתי בשקט. "תשתמש במכשיר צ'ייס" אמר המפקד ואז נדם. "אבל הוא עוד לא נוסה אדוני! אדוני?" המפקד לא ענה. ידעתי שהוא עדיין שם לכול מה שיבוא אבל הוא היה שקט כמו דג.
בלב מלא תקווה הפעלתי את המכשיר ונכנסתי לחדר. "שלום אח קטן" אמרתי. 'הוא' הסתובב. "ג'ון?" שאל. "היי קנדל" אמרתי. "אני לא מאמין… אתה כאן… למה?" שאל.
"ציפור גדולה לחשה לי שאחי הקטן צריך הכוונה" אמרתי. "אין כמוך ג'ון" אמר קנדל. "תביא חיבוק ג'ו" אמר קנדל והתקרב אלי. נצמדנו זה לזה. אני לא אשקר, אני קצת פחדתי.
לפתע הרגשתי דקירה חדשה בצד מותני.
נאנחתי בכאב ונפלתי על השטיח הפרוותי המלטף כשאני נשען על הקיר בישיבה. "איך… יכולת?…" שאלתי אותו בקושי.
"צ'ייס?" שאל המפקד באוזנייה. "איך. אתה יכול… להרוג. את אחיך…?" שאלתי גוסס. "כפי שכבר עשיתי" ענה וחיוך מרושע נפרש על פניו החלקות. שערה נפלה על מצחו והוא צחק. שנייה לפני שהלך הוציאה מכיסו משהו.
"בשבילך" אמר. "אם תצליח לשרוד, לפחות שתריח טוב" אמר וצחק צחוק גדול וזרק לי קופסת בושם יוקרתי של החברה שלו.
"צ'ייס!" הפעם המפקד צעק. "הוא נתן לי… בקבוק. בושם. של… החברה, שלו…" אמרתי וקצב ליבי החל להאט.
"צ'ייס…" המפקד אמר שוב והפעם בנימת עצב מורגשת. "החברה, המזויפת שלו." אמרתי. "החברה שהיא… בעצם. סיפור, הכיסוי שלו" אמרתי והשתעלתי.
"אם אני עומד למות… המפקד אני. רוצה. למות בכ..בוד. השתעלתי דם. "אתה לא מת היום צ'ייס!" אמר המפקד.
חייכתי חיוך עצוב וצחקתי צחוק שגרם לי לכאב. "גיליתי שהוא… עובד עבור אנשים. שאינו. יודע מי… הם" אמרתי. ראייתי החלה להיות שחורה ומטושטשת, ראשי הסתובב ועתה נשימתי החלה להאט.
"הם מחפשים שעון. כסוף… עתיק ומ…חליד". השתעלתי עוד דם ועכשיו כבר לא יכולתי לזוז.
"המפקד, תוכל… להבטיח לי משהוא….?" שאלתי.
"כול דבר צ'ייס" אמר.
"תשמור. על… איימי" אמרתי ונשמתי נפחה.
"מי?" שאל.