הנערה בשוק באגדד- לתחרות סיפורים של גל
השוק בבאגדד אשר בהודו היה הומה אדם.
גברים נוטפי זיעה עומדים ומשדלים אנשים לקנות את מרכולתם הזולה.
נשים כבדות אוחזות בסלים, השתרכו לאורך הדוחנים המטים לנפול, והעמיסו בבגדיהם מכול הבא ליד.
בחייות הצבעים והצללים, חמקה נערה צעירה מאחד הדלתות הצדדים והתמזגה בין העוברים והשבים.
הערב ירד והשוק שהיה כל כך פעלתני ביום נדם אם בא הלילה.
רק הנערה המשיכה להסתובב, כאילו לא מבחינה שאין נפש חייה מלבדה,
לבסוף התיישבה על האדמה הכבושה, משעינה את גבה על קיר לבנים של בית שכן.
טיף טוף קל החל יורד על הארץ, מרטיב את גגות הבתים, את השבילים וכמובן שלא פוסח עליה.
הנערה הרימה את עייניה הדומעות לשמיים, בוחנת את העננים במבט עייף.
ואז מבטה הנוגה התחלף, ומסכת ייסורים נפרסה על פנייה, אנחה חרישית נפלטה מפיה הקפוץ, וכאילו שמועוה השמיים והזדהו עם מכאובה, פרצו ארובות שמיים והמטירו על הארץ גשמים, רוח כדים השתוללה, פורעת את שערה כאומרת אינך לבד, איתני הטבע איתך.
רעש הגשמים הנתחים על האדמה, הבליעה את זעקות הנערה כמוחה על סבלה ועל בדידותה.
ופתאום מאחד הבתים יצאה אישה זקנה.
בהולה בשליחות חשובה, פנייה מסכת ביעותים היא לא הבחינה במים המרטיבים אותה, היא לא הבחינה בבוץ שכיסה את כול בגדיה, עייניה חיפשו אחרי דבר מה.
היא לא וויתרה גם כאשר נפלה. וגם כאשר כשלו כוחותיה והיא נעלצה לגרור את עצמה על ארבע. היא בכתה, ודמעותיה התמזגו עם הטיפות הנופלות מטה.
"ליה!" היא קראה, "ליה, אל תעשי את זה! ליה בבקשה! אנחנו סולחים לך.
ליה בבקשה, ילדתי הקשיבי לי". התחננה,
בנשימתה האחרונה צעקה, "ליה, אני אוהבת אותך!" באומרה מילים אלה, דמם גופה לעד.
הנערה הצעירה הזיעה.
גם כאשר הרוחות העזות יבשו את את גרונה, היא הזיע, גם כאשר הגשם מחה את את זעתה.
היא צעקה גם כשאיש לא שמע.
ואז לרגע דמם הכול.
פסק הגשם, פסקו דמעותיה, ופסקו אנחותיה וקול בכי תמים של תינוק נשמע.
הנערה אחזה ברכות את בנה ונשקה למצחו. ובין מלמולי אהבתה לרך הנולד, וגילוי חיבתה אחזה בסכין בידה.
מבטה האוהב לא השתנה, גם כאשר הצמידה את חוד הסכין לצוורו של בנה.
התינוק בכה מהקור החודר העצמות ואמו הסתה אותו מגוננת עליו בחום גופה. בעוד ידה ממשיכה ללחוץ על צוור הילוד בסכינה.
ואז היא שמע קול מוכר. לא יותר מכמה מטרים לידה.
"ליה! ליה! אל תעשי את זה, ליה בבקשה. אנחנו סולחים לך, ליה בבקשה ילדתי, הקשיבי לי. שקט שרר לרגע בשוק הרודם ואז הקריאה האחרונה נשמעה.
"ליה אני אוהבת אותך!" ובשומעה מילים אלה הרחיקה בעדינות את הסכין מצוור בנה, נשקה לו נשיקה אחרונה.
ונעצה אותו ב…
תגובות (6)
מותח!
נו…
זה מה שיש לך להגיד?
אבדתי על זה שעות.
סליחה.
המוח שלי נמס בניסיון להבין מה כתבתי במלחייה ופלפל.
אהבתי !
כתבת יפה מאוד. מצפה להמשך !
חחח, המוח של התקלקל אחרי שכתבתי על פרדי.
(רועי מנסה לגמור עלינו)
תודה.
אבל את זה אני לא המשיך, זה נטו לתחרות.