המסע אל החלום – פרק 3
אלינור משכה אחרייה את דיאנה כל כך מהר שהיא אפילו לא הספיקה להחטיף מבט מהיר בבית . לאחר חמש שניות מצאה את עצמה דיאנה משוחחת בחדרה הלבן עם הקישוטים השחורים של אלינור על ההופעה האחרונה של "חשמל סטטי" אבל לפני זה אלינור אמרה לפרנק שהלך אחריהן כמו כלבלב :" הלו את צריך הזמנה מיוחדת עוף מפה זאת שיחת בנות!"
" טוב בסדר אני הולך!" אמר פרנק והביט באלינור. "מצטער אני פשוט לא רגיל שאת עושה עם מישהי שיחת בנות" אמר בציניות רבה. ואז מלמל :" אולי בגלל שאין לך חברות" גיחך ויצא מהחדר. "אל תשימי לב אליו הוא סתם מפגר,את יודעת איך זה עם אחים." אמרה אלינור עם חיוך. דיאנה הרימה את גבותייה היא התרגלה שכולם מכירים אותה ויודעים שהיא בת יחידה.
היא היתה מרוצה מזה שאין לה אחים ואף פעם לא רצתה שיבוא איזה מישהו זר ויחליף אותה במרכז תשומת הלב. דיאנה הביטה באלינור במבט רציני ואמרה :"אין לי אחים"
אלינור השתתקה. "אין לה אחים! כמה מוזר אבל היא נראת כאחת שיש לה אחות גדולה שמלמדת אותה כל מה שהיא יודעת הרי היא מכורה לחשמל סטטי" חשבה לעצמה. אלינור לא ידעה אבל היא הרגישה שיש בה משהו מוזר. משהו שעורר בה תחושות מוזרות כיאילו היא היא לא היא אלא מישהי אחרת. למרות תחושת סקרנותה של אלינור גברה מרגע לרגע כמו חתול.
"הי אמרת שאת חדשה פה אז בואי אני אראה לך את העיר" אמרה אלינור, היא רצתה להעלות נושא כי הייתה דקת דומייה לאחר שדיאנה אמרה לה שאין לה אחים.
לאחר עוד חמש שניות גילתה את עצמה דיאנה יושבת על אופנייה וביחד עם אלינור היא נסעה ברחובות העיר הרדומה לא יודעת לאן. עוד כלפני חמש דקות דיאנה חשבה שקיץ הזה הולך לשעמם ואותו תבלה ללא חברות , אבל מי היה יודע שהיא הייתה פוגשת חברה שלא אמרה לה :"אמממ, האמת שאני לא אוהבת גולגלות אני אוהבת לצאת לקניון, בא לך לבוא איתי ?"
וכך נגמרה השיחה מצידה של דיאנה. לאחר חמש דקות דיווש דיאנה עמדה ביחד עם אלינור מול בניין ענק, גדול עם לבנים אדומים וחלונות לבנים ומבריקים " מה זה המקום הזה " שאלה דיאנה " תגידי לי חוץ מזה שאת משוגעת את גם עיוורת ?! יש פה שלט שכתוב "בית הספר אושנסייד"!
אלינור אמרה בקול חולם.
"מה כל כך מעניין בבית הספר?" שאלה אותה דיאנה תוהה למה אלינור מדברת בקול חולמני,
הרי בית ספר זה דבר רגיל ואין בו משהו מיוחד.
"מה כל כך מעניין?! הרי בבית הספר הזה לומד הנער הכי שווה בכל וושינגטון!" אמרה לה אלינור בצורה אפשר לומר קצת תקיפה.
"טוב, תרגיע אני לא מכירה פה אף אחד חוץ ממך ומפרנק איך אני אמורה לדעת עליו?!" שאלה אותה דיאנה בקול שמגן עלייה.
"נו טוב! עברנו את זה! מספיק! בואי אני אראה לך את שאר העיר" אמרה אלינור ומשכה אחרייה את דיאנה.
לאחר כשעתיים דיאנה חזרה לביתה, הורייה כבר קמו ואכלו את ארוחת הבוקר שלהם, ביצת עיין עם חתיכות בייקון ולחם מטוגן. דיאנה חשבה לעצמה מתיי הספיקו לקנות מצרכים אבל התשובה עלתה לה ישר, בטח הם הלכו אתמול בערב לקניות כשאני ישנתי אמרה לעצמה.
כשדיאנה הייתה בדרכה לחדרה עצר אותה אביה בשאלות הרגילות והצפויות שלו:"בוקר טוב לך דיאנה" "אבא אני נסעתי על האופניים עם הקסדה שלי ופגשתי את אלינור ואח התאום שלה פרנק ששניהם טיפוסים כמוני ואחר כך אני ואלינור רכבנו על האופניים לבית הספר החדש שלי ובעיר וזה לא היה ממש מעניין אז תחסוך ממני את השאלות שמזכירות חקירה משטרתית" אמרה דיאנה במיהורת הלכה לחדרה והשיארה את אביה המום.
כשהגיע לדלת חדרה פתחה אותה נכנסה וטרקה אותה. כשהיא נכנסה לחדרה החם והמחניק היא נפלה על מיטתה מקווה שהחום רק בגלל הנסיעה שלה אבל זה לא עזר, היא החלטה לקום ולפתוח את חלון חדרה כדי להכניס לחדר את הרוח הקרירה של תחילת הסתיו אך גם זה לא עזר… לבסוף דיאנה החליטה לצאת לגינה האחורית והענקית שלהם שבה גדלו הרבה צמחים מכל הסוגים לשכב שם ולהנות מהשמיים הכחולים העננים הלבנים והרוח הקרירה.
כשדיאנה נשכבה על הדשא היא הרגישה בנוככות מאוד חזקה.
מישהו עוקב אחריי. חשבה בליבה היא החליטה לקום אך הרגישה כמשותקת לפתע החוטים שאחזו בה וקשרו אותה לאדמה נקרעו והיא קמה ממקומה וראתה…
המשך יבוא
תגובות (0)