המסע אל החלום-פרק 2

עם עלות השחר דיאנה התעוררה, לא מכיוון שתכננה לעשות משהו מעניין סיור או איזה שהם דברים. היא פשוט רגילה לקום מוקדם בבוקר אבל אם היא כבר קמה כדאי לה לעשות כבר משהו עם החיים שלה. היא פתחה את הארון שלה אבל היא שחכה שהבגדים עדין במזוודה, איזה יופי עכשיו אני צריכה לעלות מזוודות ענקיות כבדות בשיא השקט לפחות עשרים מדרגות למעלה! למזלה המזוודות היו במסדרון הקומה השנייה אבל דיאנה עדיין הייתה כעוסה ומותשת מחייה שלפי המילים שלה היו קשים ומתישים. דיאנה זרקה את כל הדברים מהמזוודה על המיטה ומתוך מיליוני בגדים היא בחרה סקיני ג'ינס בצבע סגול וחולצה שחורה עם ציורים בצבעים צועקים בוורוד, תכלת, טורקיז, ירוק וצהוב. היא לקחה את הקשת בצבע כסוף מנצנץ עם גולגולת. בין כל הליפסטיקים שכולם דמו אחד לשני, דיאנה בחרה בליפסטיק בצבע וורדרד סגלגל עם נגיעות אדום. דיאנה שירקה את שערה השחור ואת הקצבות המתולתלים שצבועים בצבע סגול יפיפה שמאוד התאים לצבע עינייה הירוקות והבוהקות כשל חתול. בין עגיליה היא בחרה את עגיליי הזהב עם אבני החן הסגולות באמצע. דיאנה ירדה למטה וכתבה בפתק להורייה על דף קטן שמצאה על השיש במטבח : אמא אבא אל תדאגו יצאתי לסיור בעיר עד ארוחת הצהריים אחזור או שאוכל בעיר אוהבת דיאנה !
נ.ב: נסעתי על האופניים
אחרי שדיאנה כתבה זאת היא הדביקה את הפתק עם המגנט על המקרר.
דיאנה יצאה החוצה הסתכלה סביבה, וחשבה : אולי זה לא כל כך רע שעברנו לפה בבוקר אפשר לצאת בלי שמשהו ירוץ אחרייך ויקלל אותך או משהו אחר.
דיאנה נכנסה לחניה איפה שהאוטו חנה. האוטו שלי! היא חשבה לעצמה היא סרקה אותו מהקצה אל הקצה ומיליוני פעמים התפעלה ממנו. אבל בכל זאת היה סוף לזה ודיאנה הלכה עד סוף החניון שם עמדו אופניה האפורים והקסדה השחורה עם הגולגולות הלבנות היא התישבה עליהם את האיפון שלה היא הכניסה לתוך המכסה המיוחד שהתקינה בהגה האופניים בחרה בין כל אלפי השירים שלה מאלפי הז'אנרים שהיו לה את השיר האהוב עליה girl just wanna have fun דיאנה לא הייתה אחת מהבנות שהתעלפו כשרואות משהו שהוא סלב או זמר דיאנה עצמה הייתה מדברת איתם עם הזמרים או המוזיקאים על מוזיקה.
היא עצמה ניגנה בגיטרה חשמלית ושרה שירים שכתבה בעצמה בקול מתקתק ונוגע ללב של כל המאזינים. בזמן הנסיעה נהיה לה טיפה עצוב היא נזכרה בחבריה מפילדלפיה ובכל הזיכרונות שחוותה שם. היא ממש צללה לתוך מחשבותיה שלפתע היא נמצאה בזיכרונות כיאלו היא הסתכלה על עצמה. אבל היא כל כך התעמקה שאפילו לא שמה לב לאן נוסעת. לפתע היא מצאה את עצמה נוסעת ללא חוש כיוון בגינה של משהו ולא סתם באיזה שהיא גינה אלא נוסעת בדיוק לעבר איזה נערה שבטח קפא מרוב פחד ולא יכלה לזוז. דיאנה צרחה מרוב פחד וצעקה: "זוזי מהדרך או שתגיעי לעולם הבאה" הנערה בטח קלטה את המסר, ופסל הנערה קם לתחייה היא קמה ורצה לצד כשדיאנה בכל כוחותיה מנסה לעצור את האופניים וכשסוף סוף היא הצליחה לעצור אותם היא עוד שנייה הייתה נופלת מהם אבל דיאנה עצרה את עצמה וירדה מהם.
"אני ממש מצטערת!"
" טוב אני לא רוצה לצעוק עלייך אבל נראה לי שהכרתי משוגעת!"
שניהן צחקו
" אגב קוראים לי אלינור"
"ואני דיאנה אני חדשה פה"
"אהה, ברוך הבא ! באיזה בית ספר את תלמדי?"
" באוושנסייד"
"איזה יופי! אני גם לומדת שם נהיה חברות"
"ברור ממש משעמם לי !"
"אז תהיה מוכנה שתשתעממי פה הרבה "
ושוב פעם צחקו
לאלינור היה שער חום ופוני שמחסה חצי מפני היא לא הייתה שזופה ולבנה כסיד.
פתאום משום מקום צץ לא בחור שהוא היה דיוקן של אלינור אותו שער אותן עיניים.
"היי בנות מה אתן עושות? ומי את?"
"היי, אני דיאנה הגעתי לפה אתמול"
"ואני פרנק, אחיה התאום של אלינור"
"היי פרנק ועכשיו לך מפה פרנק! ביי!"
"למה שישאר פה !"
"כן, אני רוצה להישאר פה!"
פרנק ממש עשה מעצמו צחוק שלא היה עושה אלינור חשבה שהוא בטח התאהב בדיאנה
"אוףףף , בסדר!"
"ישששש!"
הוא ממש התנהג כמו פעוט קטן !

המשך יבוא