הכל תלוי בנו… פרק 3

נכנסנו לכיתה ולא היה שם אף אחד.
הלכנו לכיוון המזכירות, וגם שם לא היה אף אחד.
יצאנו מבית הספר, וקבענו להיפגש במוזיאון בשעה 16:00
התחלנו להיתקדם לכיוון הבתים שלנו, ואז ראינו את שיר.
שיר התחילה לדבר איתנו:
השיחה שלנו:
שיר: "מה אתן עושות פה?"
אני: "מה זאת אומרת?"
שיר: מה מה זאת אומרת?, יש שביטה, מה אתן עושות פה?"
אני: "איזה שביטה?, לא ידענו כלום…."
שיר: "אמרו אתמול בחדשות, שיש שביטה בבתי הספר!"
אני: "אוקיי, אז נדבר…. ביי"
השיחה הסתיימה והמשכנו ללכת.
הגעתי הבייתה.
הדלקתי את הטלוויזיה וראיתי כל מיני תכניות, בערוץ הילדים.
הזמן עבר מהר, ופתאום שמעתי דפיקה בדלת, פתחתי את הדלת, וזאת הייתה ללי.
שאלתי אותה מה היא עושה פה?
והיא עשתה פרצוף עצבני ואמרה:
"נו באמת רותם, מה אני יכולה לעשות פה?"
עשיתי מן פרצוף מופתע כזה ואמרתי:
"את באת בישביל……."
היא קטעה אותי באמצע:
"רותם, אנחנו קבענו להיפגש ב 16:00 במוזיאון, וכבר השעה תכף 17:00, מה איתך?"
רציתי לדפוק את הראש בקיר, לא האמנתי איך הזמן טס…
עניתי לה: "וואי ללי, אני ממש מצטערת אני שחכתי מזה לגמרי…"
"לא נורא, בואי רותם נלך מהר עכשיו…"
יצאנו מהבית והלכנו למוזיאון.
הגענו אל המוזיאון בריצה ונכנסנו.
ראינו את כל הציורים היפים, התצלומים, והתמונות..
בסוף המוזיאון הייתה מראה משונה כזו.
נגעתי בה, והיד שלי ניכנסה לתוכה, פחדתי נורא, אך גם הייתי מאוד סקרנית לדעת מה יש שם?
ופתאום יצאה מתוך המראה ראש, של אישה יפה, הוצאתי מהר את ידי מהמראה והלכתי אחורנית.
ללי רצתה לברוח ומשכה בידי, אך נעמדתי במקום, והתבוננתי באישה.
ללי קראה לי, אך לא עניתי לה, הייתי כל כך סקרנית, ומלאת פחד ובהלה, ולפתע האישה התחילה לדבר אליינו:
האישה: "שלום לכן בנות יפות, אל תפחדו ממני."
לא עניתי, הייתי בשוק.
האישה המשיכה לדבר: "בבקשה בנות, אל תפחדו, אני לא אפגע בכן."
עדיין הייתי מופתעת, אך פחות חששתי, עניתי לה:
"מי את, ומה את רוצה מאיתנו?"
" אתן הנבחרות בנות, אתן הנבחרות.."
" מה זאת אומרת אנחנו הנבחרות? ומי את?"