הכל בגלל אהבה ישנה

השחזת הסכין היה התחביב האהוב עליו,
הוא נהג לשבת כל ערב במרתף ביתו והשחיז עד שידיו רפו,
בזמן שהשחיז את סכינו האהובה ביותר,
היה מרגיש כיצד דמו החם זורם בגופו,
מן חמימות כזאת כמו לאחר נטילת כדור הרגעה
מן הרגשה של רוגע ובו זמנית האדרנלין השתולל בגופו הקר.

פרק 1

בזמן נסיעתה חזרה ממקום עבודתה ב"עיתון המושב"
שנמצא כ10 דק' נסיעה מביתה שנמצא בתוך מושב "מעלה הנחל"
האזינה ניקול לשיר האהוב עליה במיוחד
שיר שקט של פעם, שיר של הלהקה שאהבה במיוחד שהחליטה לחדשו.
הייתה זו התרגשות גדולה בשבילה, הרגישה מן חמימות בליבה
ולאחר מכן מן צביטה בבטן שהחזירה אותה אחורה לצעירותה,
נזכרה כיצד הגבר ששברה את ליבו שם קץ לחייו,
זה היה 20 שנה לפני, כשהייתה בת 21.
נזכרה כיצד היה מחזר אחריה ולאחר שהייתה נענית לחיזוריו
הייתה בורחת לו ונעלמת לאחר מכן שוב נענית לחיזוריו ושוב נעלמת,
זו הייתה מעין רוטינה איתו,
לא יודעת למה, אך מעדיפה להתרחק ממנו
כאילו מפחדת להתאהב, כאילו מפחדת להיפגע שוב מאהבה, כמו בעבר.

בלבולה של ניקול גרם לדודו צער ויגון רבים, בלבול והתחלה של פיתוח אובססיה.
היה מתקשר אליה ושולח הודעות ללא הפסק ואפילו מאיים שיפגע בעצמו או בה.
ניקול התחילה לפחד מהגבר האובססיבי, החלה להיכנס למעגל שלם של פרנויה, החלה לחשוב שאולי
הוא יזיק לה או ינקום בה והחליטה שהיא פשוט תעלם סופית, אפילו עברה לגור במקום אחר, מקום שהכירה דרך חברה, "מעלה הנחל" שנמצא כנסיעה של שעה שלימה מהעיר אותה עזבה, מהעיר שדודו השבור לב נמצא בה
והחליפה מספר טלפון כדי שהוא לא יצור איתה קשר לעולם ולא ידע איפה היא נמצאת.

לאחר שנה וחצי קראה בעיתון על גבר שהשליך עצמו לפסי הרכבת בדיוק כשהרכבת עברה, אותו גבר נמצא עם חתכים בורידים, חתכים לא טריים שהצלקות התאחו והיו בנות כמה חודשים.
היה כתוב בעיתון שזו הפעם השנייה שהגבר מנסה לקחת את חייו במו ידיו
רק שהפעם הניסיון צלח.
היה גם רשום שנמצא מכתב בדירתו מהניסיון הראשון שלו להוציא את נשמתו מגופו
במכתב היה כתוב באותיות מודגשות " הכול בגלל אהבה ישנה ".
בצד הכתבה תמונה של דודו.

העיתון נשמט מידה של ניקול כאשר הדבר היחידי שעלה בראשה הוא שנשמה
אחת כל כך התייסרה בגללה עד למצב שהעדיפה לסלק עצמה מן עולם החיים.
כל גופה החל לרעוד ודמעות חמות זלגו מעיניה כמו מעין רפלקס.

רעש של צפצפה החזיר את ניקול למציאות כאשר נשארה לעצור ברמזור ירוק עד אשר
חזר לאדום.
אז שלחה ידה אל תא הכפפות, שלפה חפיסת סיגריות מקומטת והוציאה סיגריה
וגפרורים והציתה לעצמה את הרעל לגופה,
הרגל מגונה שמרגיע אותה ונוהגת ליפול אליו רק ברגעים קשים.
הריח של הסיגריה התאחד עם ריח האוויר החורפי שהיה בחוץ וזה הזכיר לה כיצד בגיל 17 הייתה מתגנבת למרפסת שההורים לא ידעו ומדליקה סיגריה כשבחוץ היה גשם זלעפות, מן זיכרון חמים.
הרמזור התחלף שוב לירוק והיא המשיכה בנסיעתה שנראתה כמו נצח בהשוואה ל10 דקות.
בשאר זמן הנסיעה שנותר לה בחרה לשכוח מהעניין ולנסות ליהנות מהנוף החורפי,
היא הביטה בעצים אשר נעים בחוזקה מהרוח הקרירה,
כבש אותה ריח הפירות מהפרדס שלשמאלה, עצי תפוז, עצי קלמנטינות,עצי אשכולית.
כל הריחות מתמזגים כאחד לאווירה חורפית מושלמת.

כאשר הגיעה לחצר ביתה החנתה ניקול את רכבה במוסך החנייה וירדה מן האוטו.
קול הרוח השורקת ורעש של שברי ענפים אשר הרוח מנצחת העבירו בה צמרמורת קלה.
קול של כלב נובח נשמע מתוך ביתה כאשר הרעישה עם מפתחות ביתה בתוך המנעול,
היה זה טום כלבה האהוב והייצור החי החשוב וכמעט היחיד בחייה חוץ מכמה שכנים שנהגו לזרוק מילות ברכה וכמה חברות בודדות מעברה שקפצו לבקרה לעיתים רחוקות מאוד.

ניקול לא התחתנה מעולם, היא אוהבת להיות לבד, חופשייה ובבעלות עצמה
ללא גבר שירעיף אהבתו הכבדה עליה, ללא קנאה, ללא ריבים, ללא מחויבות
פיזית או רגשית לבן אדם, לא רצתה שיהיו ממנה שום דרישות.
כדי לא להרגיש בודדה תמיד רצתה לאמץ בעל חיים אך לא העזה להוציא את רגשותיה לפועל עד שיום אחד ראתה גור כלבים תשוש רעב ומפוחד מסתובב במושב,
הביאה לו אוכל ומים מדי יום עד שהבינה שאף אחד לא יבוא לדרוש את המסכן החליטה לקחת אותו לביתה, פרסמה מודעות עם תמונתו של הגור הקטן בכל המושב ומחוצה לו למקרה שמישהו יחפשהו.
עברו 4 שנים וטום עדיין איתה מבלי שידרשו אותו , מרעיף עליה אהבה וחום
וכל זה ללא דרישה בחזרה
היא מטפלת בו ומרעיפה עליו שמחה ואהבה בלי להיות מחוייבת לכך
ובלי שמישהו יבקש את זה ממנה בקול רם.
והיא מתעלמת ממחשבות או שאלות של אנשים כיצד היא מצליחה לחיות
כרווקה בגיל 41 ולמה.

פרק 2

בבוקר שבת חורפית במיוחד התעוררה יעל מחלום על חברתה מהעבר הרחוק.
היא הרגישה מן מועקה כבדה על כך שלא יצרה קשר עמה מזה 3 שנים.
בפעם האחרונה שנפגשה איתה הן חוו וויכוח סוער על דבר שכבר נשכח מזמן.
היא החליטה לגשת לטלפון ולחייג את מספרה של חברתה,
בזמן החיוג ידיה רעדו, היא לא ידעה כיצד יגיב הקול מהעבר השני לאחר תקופה כל כך ארוכה, רעש צליל החיוג נשמע באוזנה וכמעט לפני ההגעה לתא קולי טון עדין במיוחד הגיב מהעבר השני של הקו.
"כן?"

"ניקול? היי זאת יעל"
רעש מפחיד של דממה "נשמע" מהצד השני.
"אני יודעת שלא דיברנו המון זמן אבל הייתי חייבת לדבר איתך"
הטון העדין החליט להגיב.
"עברו 3 שנים ופתאום עכשיו החלטת שאת חייבת לדבר איתי?"

"תראי.. פשוט.. חלמתי עלייך והאמת שאני די מתגעגעת, אני יכולה לבוא לבקר?"

"לבקר? תראי אני די עסוקה בעבודה ו.."

"היום שבת את בטח לא עובדת, אפשר לבוא היום לקראת הערב? רק לשעה בבקשה"

"אוקיי אבל רק לשעה, יש לי דברים לעשות אחר כך".

רעש הניתוק צרם ליעל באוזן, זיכרון סיבת הריב פרח מראשה
אך שמחה מאוד שניקול הסכימה להיפגש עימה.

עם שקיעת השמש העייפה והחלשה נכנסה יעל לרכבה,
התיישבה והפעילה את החימום,
פתאום החלו לרדת טיפות מהשמיים הכתומים שמעורבים עם צבע אפרפר
שמעיד על שקיעה עטופה בחורף,
יעל הפעילה את הווישרים והחלה בנסיעה.
ציפתה לה נסיעה של שעה מהעיר הרועשת והעמוסה אל תוך המושב השקט והכמעט ריק מאנשים.

פרחים צבעוניים בשיא פריחתם ועצים בשיא צמיחתם משכו את תשומת ליבה,
הצבע הירוק בשילוב צבעוני עינג את עינה והריח של תום וטוהר כאילו כל הרע שבחייה לא קיים ,
כאילו מה שחוותה בעברה כשגבר גדול עם פנים מאיימות החליט לקטוף את ילדותה
כמו שמישהו יבוא ויקטוף את הפרחים הצבעוניים היפיפיים הללו,
כאילו לא נלקחו ממנה חוויות הילדות של צחוק ושמחת החיים כמו של כל ילד אחר.
כאילו לא הזדקנה בעל כורחה ברגע אחד מסויים כשהאיש הארור שבשביל כל ילד אחר
נקרא "אבא" החליט להרוס את חייה.

באותו רגע שקעה רק בדבר הזה, בנוף הנקי מפגמים, בנוף הבתולי שחשקה להיות במקומו.

מרוב שהייתה מהופנטת לנוף נסעה באיטיות ונסיעה של שעה הפכה להיות כשעה וחצי.
כשנכנסה למושב לא הצליחה להבין למה בזבזה את כל חייה במגורים בעיר
ולא במקום שליו שכזה, חוותה הנאה פנימית עצומה.
בו זמנית ניסתה להיזכר בוויכוח שהיה לה עם ניקול 3 שנים קודם.
ניסתה להבין למה ניקול הייתה כל כך קרה אליה, ניסתה להיזכר בסיבה אך ללא הצלחה.

כשהגיעה לביתה של ניקול החנתה את רכבה מחוץ למוסך החניה,
בחוץ נתקלה בשכן שבין ביתו לבין ביתה של ניקול מפרידה רק גדר. הוא היה די גבוה 1.85 לערך קצת מלא עם צבע גוף שזוף כמו שבא לאחרונה לביקור בארץ הישר מארץ חמה.

השכן פנה ליעל בקול עבה מאוד ושאל:
"מי את?"
"למה אתה שואל?"
"אני פשוט לא רגיל לראות בבית הזה מבקרים"
"תתחיל להתרגל"
חייכה בנימוס ונכנסה למרפסת שהובילה אל דלת גדולה וישנה, מזכירה דלת של טירה
משנות ה19 לספירה.
בצד של הדלת היה פעמון שנראה די שחוק, יעל ניסתה לצלצל בפעמון ומיד עברה לדפיקה על הדלת כשהבינה שהפעמון לא יועיל במהומה.
מהצד השני של הדלת נשמעו נביחות, היא עומדת ומחכה ואף אחד לא מגיע לקבל את פניה
דופקת שוב הפעם קצת יותר חזק וככל שהיא ממשיכה גם הכלב ממשיך עם הנביחות.
היא מוציאה את הנייד ומצלצלת לסלולארי של ניקול, היא שומעת את הנייד בפנים מצלצל מבלי שמישהו יפסיק אותו.
היא הרגישה שמשהו לא בסדר כי כשהחנתה את רכבה ראתה את המכונית של ניקול בתוך החנייה וגם הסלולארי בתוך הבית.
מצד שני העדיפה לחשוב שניקול מתעלמת ממנה
אבל ידעה שכשניקול קובעת משהו היא תעמוד במילתה.
היא החליטה להביט מהחלונות אך כל החלונות היו מוגפים בתריסים.
היא פנתה אל השכן שטען שלא שמע משהו חריג
ויחד החליטו לפנות למשטרה.

כעבור רבע שעה לכל היותר הגיעו שני שוטרים וניגשו ליעל אשר הסבירה להם את פשר פנייתה.
לאחר מאמצים רבים לגרום לצאתה של ניקול החליטו השוטרים להיכנס לביתה בכוח.
אחד השוטרים פרץ את הדלת.
כשנכנסו אל תוך הבית התגלתה בפניהם תגלית איומה.
גופתה הצעירה יחסית של ניקול שוכבת על הרצפה ללא דופק עם מבט אדיש בפניה כאילו
עשו לה טובה, כאילו לא הפריע לה למות, גופתה שוטטת דם וכך גם הרצפה וכלב יושב ליד הגופה עם פרצוף מיואש,
פעם ראשונה שהוא דורש מבעלת הבית שלו קצת תשומת לב.
מעל חזה הגופה היה פתח שנפתח עם סכין קטנה וליבה היה חסר, נראה שעשו זאת מאוד בדקדוק וקפדנות בלי לפגוע בשאר גופה העירום ועל בטנה נמצאה קלטת וידאו ופתק שהצמידו לגופתה בעזרת דבק סלוטייפ.
על הפתק היה רשום בכתב מודגש "הכול בגלל אהבה ישנה".