היום שבו || פרק 3

כשדורי התעורר הוא שכב בתוך חדר חשוך. הוא הרגיש כאילו ישן יום שלם. כשהרים את ידיו להתמתח, גילה שהוא קשור בשלשלאות לקיר. איפה הוא? מה קורה פה? הלב שלו פעם בחוזקה. מתוך הדממה המאיימת נשמעה חריקת דלת וצללית של אדם התקרבה אליו.
"בוקר טוב ילדון, ישנת יפה. הנה ארוחת הבוקר שלך" נשמע קול נשי. אבל אחר, לא כמו הקול של הגנבת. יותר צרוד. כלי מתכתי הונח מול דורי והדלת נטרקה.
חשוך, וידיו קשורות. איך הוא אמור לאכול ככה? הוא קרא
"הצילו!" בקול חנוק "הצילו!" הוא בכה. הדמעות לא הפסיקו לגלוש על לחיו. הוא פחד להתחיל לבכות, הוא הרגיש שאם יתחיל הסיכוי שיפסיק קלוש. והוא צדק.
הוא בכה ובכה, ולשנייה לא חשב שיחשבו שהוא פחדן, או שיחשבו שהוא תינוק. הוא רק רצה לשחרר את זה ולבכות.
הדלת שוב נפתחה בקול מצמרר,
"דורי, תפסיק לבכות, אנחנו לא נפגע בך.
לא כל עוד אתה המיועד, בכל אופן…" נשמע קולה של הגנבת ההיא שחטפה אותו.
"המיועד? מי?" דורי לא הבין. הוא משך באפו, הוא באמת חייב להפסיק לבכות.
"המיועד. אתה יודע מה זה, אל תשחק אותה תמים. תאכל, שלא תמות לנו מרעב" אמרה האישה.
"איך אני אמור לאכול בלי ידיים?…" נאנח דורי.
"אתה המיועד לא?" אמרה בקול נוקשה.
"לא יודע! מי זה בכלל המיועד? מה את רוצה ממני, מי את? בחיים שלי לא ראיתי אותך, נמאס לי שאת חושבת שאני יודע מה שאני לא, תסבירי לי הכל אחת ולתמיד או שאני נשבע לך-…" דורי השתתק. הוא לא האמין שבאמת אמר את זה.
הוא, הילד הפחדן בתבל, זה שתמיד שומר בלב כדי להגן, צעק עכשיו את כל מה שלבו אמר.
"אוקיי, תרגע. רק שלא תהרוג אותי…" אמרה האישה, מלאת פחד.
"נעים מאוד, לילך זוסמן. אני בכירה באגודת ממוה"א – מציאת המיועד והצלת האנושות. זה נשמע גדול, אני יודעת. אנו האגודה שבוחרת את כל הבכירים בנציבות הגבוהה לקסם ולכל מה שיוצא מן הכלל" התגאתה לילך.
"על פי כל הבדיקות שערכנו בביתך בסודיות – מאה חמישים ושש בדיקות – ישנה התקבצות גבוהה של קסם בחדרך. כמות הקסם עולה על 200 צירקיס, שזה מידת קסם, והכמות הממוצעת למכושפים, הקסומים והבלתי מוגדרים היא 70. בלא ספק אתה היית מקור ההתקבצות. בדקנו בכל האסטרולוגיות הקסומות, וכולן אומרות שהיצור שקסמיו עולים על 190 צירקיס יציל את העולם מהכחדה ודאית של האנושות ויצורי החי כולם". רוב המילים שאמרה לילך היו ממש לא מהעולם הזה. התקבצות קסם, 200 צירקיס, מכושפים, אסטרולוגיות קסומות. זו סוג של בדיחה?
"אני לא מבין מה את רוצה, אם את חושבת שאני קסום אז את טועה. תעזבו אותי בשקט" אמר דורי.
"עקשן… נאלץ לעשות עליך כמות בדיקות שאפילו ברווז טיפש לא יסכים לקבל" מלמלה לילך.
"אז גם אני לא מסכים, בוודאות" אמר דורי בתוקף.
"מי שאל אותך?" לילך הצמידה לפיו של דורי את אחת הצלחות שהייתה על המגש. ריח מסריח נידף ממנה. דורי ניסה להתנגד, אך ידיו הקשורות הקשו על מעשיו. לאט לאט עיניו נעצמו וראשו קרס מטה.
"יופי יופי, המיועד. עכשיו רק נזריק לך את הרעל" אמרה לילך בקול רגוע ונעים, שלא תאם את המציאות.
היא הצמידה את ידה אל צווארו של דורי והזריקה לו את החומר המבעבע שבמזרק…