החץ 5

סיירוס עצר כלא מבין מה השתלט עליו. "אני אבוא איתך מרצון" אמרה מירוקו והתחילה ללכת. "מה?.. את לא רצינית!" צעק אוליבר. סיירוס דחף אותו והעיף אותו לבר המשקאות הנטוש. כמובן שאף אחד לא בא למועדון בבוקר ובצהריים, הוא היה סגור.
אוליבר נאנח בכאב.
ג'ון ופליסיטי שניסו לקום קיבלו מבטי שלילה ממירוקו. בשקט שלפה מירוקו מזרק בתוכו נוזל צהבהב ותקעה אותו בצווארו של סיירוס. סיירוס שותק ונפל רצפה.
"מה זה?" שאל אוליבר. "סם נגד למירוקו" ענתה והסתכלה על סיירוס שנאנק מכאבים.
"עכשיו תואילי בטובך לומר לנו את שמל האמיתי?" ביקש ג'ון.
"כמו שאמרתי קודם, כול דבר בעתו".
כעבור כמה דקות מירוקו ישבה בנחת בבר שבהק מניקיון, שתתה מיץ תפוחים וזמזמה לעצמה שיר עדין.
"מתי תגיע העת?" שאל אוליבר את מירוקו. היא משכה בכתפיה. "כשהיא תגיע, תסמוך עלי שתזהה אותה…" אמרה ובהתה בבר.
"בת כמה את?" שאל. "ארבע עשרה, חמש עשרה. כבר הפסקתי לספור" אמרה.
אוליבר נאנח.
"איפה חיית עד עכשיו?" שאלה פליסיטי. "ברחוב, ביער. בכול מקום שנתן לי מחסה מהקור והגשם." ענתה. "לפחות עכשיו אנחנו יודעים שלא צריך לקשור אותה שוב" אמר ג'ון והחזיק בצווארו הכואב.
סיירוס החל להתעורר.
הארבעה ירדו למטה לעבר האיש המתפתל.
"סיירוס?" שאלה מירוקו.
"תעזבו אותי! מה אני עושה כאן?!" צרח האיש. "איך נדע שהוא כבר לא על השפעה?" שאל ג'ון. "אם הוא היה על השפעה, הוא כבר לא היה כאן מזמן" אמרה מירוקו ובחנה את סיירוס.
היא נאנחה בהקלה.
"הוא בסדר" אמרה. "סיירוס, אתה יכול לבוא איתי?" ביקשה פליסיטי. "אני לא רוצה להצטרף לשום סוכנות חשאית או משהו כזה!" צעק סיירוס. "אל תדאג סיירוס. אנחנו מחזירים אותך הביתה." אמרה פליסיטי והלכה עם סיירוס וג'ון למעלה.
"אז…" גמגמה מירוקו.
"את צריכה מקום לישון בו?" שאל אוליבר.
מירוקו חייכה.
"אנחנו נזדקק לשנת לילה טובה כדי להרוג מחר את סלייד" אמרה.
"מי אמר שאנחנו הולכים להרוג את סלייד. אנחנו לא יודעים איפה הוא והוא חבר שלי" אמר אוליבר.
מירוקו גיחכה.
"אולי הוא חבר שלך, אבל אתה בהחלט לא חבר שלו…"