החיפושים פרק 3

פרק 3
נקודת מבט זואי
התיישבתי על האופנוע השחור שלי, שעליו הכיתוב במחובר love והתנעתי אותו, הוא הפיק רעש שגרם לי לנשום לרווחה שוב. הטלפון צלצל והרס את הרגע,
"אמילי" אמרתי כאשר ראיתי את הצג בטלפון שלי כאשר זה מצלצל. –"היא לא התקשרה כבר 5 שנים.. כנראה זה לא דחוף." ניתקתי ודחפתי אותו לכיס, לחצתי על הדוושה והאופנוע החל לנסוע במהירות, הרוח פגעה בקסדה השחורה שלי והצליחה להתגנב אל פניי.
לפתע מכונית משטרה הפעילה את הסירנה שלה, הבטתי לאחור לכמה שניות, מבט חטוף גרם לי להבין ששוטרים רצו שאני אעצור בצד, "תעצרי בצד!" צעק לעברי השוטר, די באמת?
נעצרתי בצד וחיכיתי שהניידת תגיע מולי, הוא נעצר מאחוריי והתקרב.
"נהגת במהירות מופרזת," הוא לבש קסדה שחורה ומשקפיים שחורים גם כן, הוא החל לרשום בפנקס שלו. אבל משהו צד את עיניי הוא לבש נעלי עבודת חקלאות, מה שלא מתאים בדיוק לשוטר.
"אני נאלץ לרשום לך דו"ח בקנס של.." הוא אמר וראיתי שהחבר שלו יוצא ומטעין את אקדחו בעודי מביטה בשוטר שמדבר מולי, מיד זינקתי לעבר החזה של השוטר שיתקתי אותו במכה עם המרפק שלי, השוטר השני החל לירות לעברי התחמקתי מהיריות והצלחתי להעיף ממנו את הנשק, הכתי עם אגרופי את צלעותיו בחוזקה והשלכתי אותו לעבר הכביש הסוער במכוניות.
"הגיע הזמן ללכת." אמרתי והתנעתי את האופנוע שוב.

נקודת מבט רייצ'ל
"היי, הנה האוכל שלך!" שמעתי את הסוהר צועק לעברי ומשליך קערה, עשיתי מדיטציה. –"להפעיל את כול החושים שלי.." לחשתי ופקחתי את עיניי בבת אחת, מהקערה עוד הייתה באוויר, עשיתי סלטה והקפצתי את הקערה, בעוד שהיא באוויר זינקתי לעבר הסורגים, ידיי היו כבולות שאזיקים אבל הצלחתי לחנוק את השומר עם השלשלאות.
הטתי את ידי הימינית לצד והיד השנייה שלי הצליחה להחליק את עצמה בין האזיק, והצלחתי בשניות להשתחרר מהאזיקים. תפסתי אותם בעוד שהסוהר עדיין נחנק ומשכתי את האזיקים לעברי והסוהר נחנק למוות. הקערה כמעט נפלה על הרצפה אבל הצלחתי לתפוס אותה עם כף רגלי והקפיץ אותה לעבר ידי הימינית, לקחתי את המפתח והחבאתי אותו בתוך כיסי. התיישבתי לאכול כאילו דבר לא קרה.

"מה קרה שם?" מחה עליי הבלש וורק, ישבתי על הכיסא מעץ ולא עניתי.
"תאמיני לי לא כדי לך להתעסק איתי." הוא צחק וסטר לפניי, ראשי נשמט לצד אבל עדיין שתקתי.
"כדאי שתתחילי לדבר.." הוא אמר ברצינות.
"ואם אני לא רוצה?" התגריתי בו, הורידים בפניו התנפחו מרוב זעם. –"תדברי!" הוא צעק, "הבלש וורק, אנחנו מציעים לך להירגע." אמרו המפקדים שיש להם תפקידים גבוהים מעליו.
"אני אגיד לך מה קרה שם.. פטריק, הסוהר בא והשליך את הקערת אורז אלייך, את כבר רצית להשתחרר הרי עברו חמש שנים מאז שרצחת את הזוג הטרי, אז חנקת אותו למוות וחשבת שתצליחי לצאת?" הוא הסיק מסקנות מהר כול כך,
"אתה יודע מה הבעיה שלך? אתה לא חושב למרחק. אתה מעוור את עצמך ולא שם לב למה שעשית הרגע.." חייכתי, קמתי מהכיסא בעוד שידיי קשורות.
"תשבי!" הוא אמר וכיוון את האקדח שלו לעברי,
"ברגע שהוצאת אותי מהתא עלוב הזה, אתה לא שמת לב שכבר שחררת אותי.." נשארתי עם החיוך המתגרה, מיד שחררתי את עצמי מהאזיקים הוא החל לירות ואני הצלחתי להתחמק מבין יריות, קיפצתי לעברו ואזקתי אותו, התגבורת החלה להגיע, הוצאתי מיד את המפתח מהכיס וזרקתי אותו לתוך התחתונים שלו. "נראה עם מישהו ירצה להוציא את זה משם" לחשתי לו ופלטתי נחירה.
"ותנסה לתת לי סטירה רק עוד פעם אחת.." אמרתי ודפקתי את ראשו בשולחן.
זינקתי לעבר החלון, פתחתי אותו וקפצתי מהבניין היישר לבריכה שהייתה שם, מיד שוטרים החלו לרוץ לעברי, יצאתי מהבריכה והתחלתי לרוץ כאשר אני ספוגה במים.
הצלחתי לברוח מהם ונשענתי על העץ כדי להירגע,
הטלפון שלי צלצל, להפתעתי הוא לא נהרס כלל וכלל.
"כן קירה." גלגלתי את עיניי,
"אהבת את זה? המצאה חדשה מבית היוצר קירה תעשיות בע"מ" שמעתי אותו מחייך, -"מתי הספקתם להכניס אותו לכיס שלי?" שאלתי,
"זה לא חשוב עכשיו. הבוס רוצה שתטוסי לסין." ידעתי שהוא רוצה את אימא של ג'קסון ובת' אבל למה שהוא ירצה אותי בזה. "למה?"
"האחים קרסני. תמצאי אותם ותעזרי להם למצוא את אימא שלהם."