החיים האמיתיים- פרק 6 :)

בבוקר, התעוררנו, אכלנו ארוחת בוקר והבנות התכוננות לצאת ללימודים,
"את באה? או שאת מאוהבת מדי ואת לא יכולה להתרכז?"
"מצחיקות! יש לי סידורים. נדבר?" הן הלכו. הדלקתי את הפלאפון, רציתי לבדוק אם יש הודעות מליאם. 2 שיחות שלא נענו ו3 הודעות. מג'ייס, "אשלי איך היה?" , "הכל בסדר? אני רוצה פרטים אה?" והאחרונה הייתה קצת מוזרה.. "אשלי בבקשה תתקשרי אליי, זה דחוף.." התקשרתי אליו.
"הלו?! אשלי. את פה? את בסדר? למה לא ענית לי?" ואוו, מה קרה לו?
"על איזה מהשאלות לענות קודם?" הוא נאנח.
"אוי, איזה הקלה את בסדר??" אוקיי עכשיו הוא מתחיל להלחיץ אותי,
"ג'ייסון אני בסדר מה קרה?"
"תישארי בבית אני בא." מוזר, הוא הרבה זמן לא היה פה.
שמתי לב שאני עדיין לבושה בבגדים של אתמול וכל האיפור נמרח. החלפתי לקפוצ'ון וג'ינס והורדתי את האיפור. שמעתי את הדלת נטרקת וג'ייס נכנס לחדר בריצה וחיבק אותי כל כך חזק שבקושי יכולתי לנשום. היו לו דמעות בעיניים, לא יכולתי לראות אותו ככה.
"מה קרה?! ג'ייסון…" הוא עוד לא שחרר, הדמעות המשיכו לרדת, חיבקתי אותו בחזרה חזק.
"הבהלת אותי כל כך. חשבתי ש.." יכול להיות שזה בגלל אתמול?
"ג'ייסון, תירגע ותסביר לי מה קרה."
הוא הלך לשטוף פנים, נתתי לו לשתות וישבנו.
"קיבלתי ממך SMS אתמול, כתבת שאת לא יכולה, שנמאס לך שאת לא יכולה לעמוד בכאב, אמרת לי שלום. ניסיתי לשלוח הודעה רגועה, שלא תילחצי, שאלתי מה קרה, איך היה ולא ענית לי." הוא שוב חיבק אותי, חזק יותר אם זה בכלל אפשרי.
הייתי המומה, כל כך כאב לי לראות אותו ככה, וה-SMS, אני לא שלחתי אותו, מה קורה פה. כנראה הבעתי את הכאב והבלבול יותר מדי, כי ג'ייס נבהל.
"אש, הכל בסדר?"
"ג'ייסון, אני-"
"את מה? אשלי תדברי."