החיים האמיתיים- פרק 37 :)

"כן טוב תצחק כמה שאתה רוצה עכשיו כי אני הולך לשגע אותך!" צחקתי.
"אני אשרת אותך בשמחה מלכתי!"
בריאן הגיע בריצה ושלח לי מבט מודאג ומיואש.
"בריאן!" צעקתי.
"מה יהיה איתך? את לא תעצרי עד שתהרגי?!"
"אני מניח שלא.." השיב ג'ייס במקומי, וחייך.
"מה מצחיק?" הוא הביט בו מבולבל.
"אני בהריון.." לחשתי, כנראה לא מספיק בשקט כי בריאן שמע.
"את מה?!" הוא צעק. "אתם עובדים עליי נכון?!"
"לא הם לא." אמר הרופא, "למען האמת, הם רוצים שאתה תהיה הסנדק"
"באמת?" הוא חייך פתאום.
"אתה מסכים?" שאלתי.
הוא לא אמר כלום. הוא רק בא וחיבק אותי.
"אני מניח שזה כן..?" שאל ג'ייס.
"ברור!" כמעט צעק.
"טוב עכשיו לעניין, בריאן, אפשר אותך לרגע?" שאל ג'ייס.
"בטח.." ענה בריאן בחשד.
השניים ניגשו הצידה לדבר, כנראה על מה הלאה.
"טוב, אני לא רואה סיבה להחזיק בך כאן." הרופא קטע את מחשבותיי.
"אז אני יכולה ללכת?" שאלתי נלהבת.
"כן, אני אלך לחתום על הטפסים. אני רק צריך ממך הבטחה שתשמרי על עצמך ולא תעשי שטויות כן?"
"מבטיחה" אמרתי.
"משוחררת" הוא ענה.
הרופא יצא מהחדר ובריאן ניגש אליי.
"איפה ג'ייס?" שאלתי.
"יש לו כמה עניינים לסדר, אני אקח אותך הביתה." הוא השיב.
"הוא הלך לחפש את ליאם נכון..?" מלמלתי.
"מצטער, את מכירה אותו לא יכולתי לעשות כלום."
"זה בסדר.. רק, רק תיקח אותי הביתה."
הגענו לדירה, בריאן ליווה אותי עד הדלת ואמר שהוא צריך ללכת.
"אני אסתדר, תודה." נשקתי לו על הלחי ונכנסתי.
הייתי עייפה ומאושרת ומתוסכלת בו זמנית, אני יודעת שהוא היה חייב ללכת, לשקט הנפשי שלו, אבל הפחד מנכר בי חזק. מה אם הוא לא יחזור?