החיים האמיתיים- פרק 35 :)

"לאט ילדה," הוא אמר. "נו? ליאם איתם?? איפה טיי? ראית אותם?" התקפתי.
"על מה לענות קודם?" שאל מבולבל, שמץ של חמקנות שמעתי בקולו.
"אל תתחכם," החמצתי פנים, "תענה לי.."
"טוב.. נתחיל מזה שטיי בסדר, הוא עם שאר הצוות, ולא.. לא ראיתי את ליאם הוא-"
"רק אל תגיד שהוא ברח שוב!" קטעתי אותו.
"אשלי, אני מצטער. שהגעתי הוא כבר לא היה שם." ראיתי את הצער בעיניו.
"זה לא אשמתך.. אני רק לא יודעת מה יקרה עכשיו!"
"עכשיו, אשלי את תתרכזי בלהבריא. אני אדאג לשאר. אני מתכוון לזה- תתרחקי מצרות, אני לא מוכן לאבד אותך, לא יכול לחשוב על זה בכלל." הוא היה עייף, וחלש ומיואש, ואני , כל כך חסרת אונים.
"בוא לפה," פיניתי לו מקום לידי ובלעתי את הכאב לנוכח התזוזה. הוא נשכב לידי נאחז בי חזק.
"אני פה, ג'ייסון, ואני לא הולכת לשום מקום. הוא נישק אותי נשיקה זהירה, כאילו אני בובת חרסינה שפחד לשבור.
"אני מאוד מקווה כי אני לא חושב שאני אצליח להתמודד עם זה.." עיניו נצצו מדמעות.
"ג'ייס לא." מחיתי דמעה מפניו. "אני לא מוכנה לראות אותך ככה, אני פה עכשיו, שנינו פה. מאורסים" חייכתי חיוך שובב, "ואני לא מוכנה לבזבז אפילו לא שנייה איתך בלחשוב 'מה היה קורה אם'.. זה ברור?" הוא הנהן.
"אני אוהבת אותך." השבתי. ונשקתי לו ברכות על שפתיו הלחות מדמעות.
בריאן נכנס. "דיברתי עם הרופא.. אש את חוזרת הביתה!" סינן דרך חיוך רחב.
"סוף סוף!" קראתי נרגשת, "הכל יהיה בסדר" לחשתי באוזנו של ג'ייס המודאג.
אחרי שבריאן מילא את הטפסים אני וג'ייס חזרנו לדירה.
"אשלי, את בטוחה שאת בסדר? להביא לך משהו? את רעבה?" ג'ייס שאל בדאגה.
"על מה לענות קודם?" קרצתי לו.
"נו טוב, חוש ההומור שלך חזר.. אני חושב שאת תחיי" המשיך בטון הסרקסטי.
צחקתי, "נחמד לראות חיוך על הפנים שלך סופסוף.." אמר.
"ספר לי על זה.. האחות אמרה שעוד מעט אני אצטרך להתחיל לשלם שכירות!"
הוא גיחך, "אני לא אתן לך!" תהיתי למה הוא מתכוון.
"את בחוץ אשלי.."
"אני מה?!" צעקתי.
"את בחוץ, אני לא אתן לך לצאת לשם שוב, אני לא מוכן לקחת את הסיכון שאולי לא תחזרי."
"ג'ייס אתה לא יכול להיות כזה אנוכי! אם אנחנו לא נתפוס את ליאם, ג'ייס אנחנו לא יודעים למה הוא מסוגל.."
"לא, אני מניח שלא. אבל אני יודע שהוא ניסה להרוג אותך, פעמיים! ועל זה הוא ישלם.." הניצוץ הנקמני בעיניו הפחיד אותי קצת, הוא כנראה שם לב, הוא ניגש אליי וחיבק אותי בעדינות.
"אשלי.. אני כל כך מצטער. אני פשוט לא יכול לאבד אותך, אני הולך למצוא אותו. ואני אדאג שהפעם הוא לא יברח!"
"ג'ייס בבקשה לא.. תישאר איתי, בבקשה! אני- " פתאום הרגשתי כל כך חלשה. רגליי התקפלו, הרגשתי את ידיו של ג'ייס סוגרות עליי. הוא הרים אותי ורץ.
"מה יש לה דוקטור? היא הייתה צריכה להישאר פה?" הוא הסתכל עליי בדאגה.
"כמה זמן כבר היא במצב הזה?" הרופא שאל בתדהמה.
"במצב הזה..? למה אתה מתכוון?" שאל ג'ייס בבלבול.
"בהריון."