החיים האמיתיים- פרק 32 :)

הרחקתי אותו ממני בעדינות. "אתה לא תשתיק אותי בנשיקה.." מלמלתי.
"אשלי, אני ממש לא רוצה לדבר על זה עכשיו. אני לא רוצה שתחשבי שזה אשמתך, עשית את מה שהיית צריכה לעשות. לא הייתי סולח לעצמי אם הוא היה הורג אותך, היית חייבת." הוא דיבר אליי, אבל שמעתי בקולו- הוא רק ניסה לשכנע את עצמו.
"ג'ייסון, הוא היה אח שלך." הוא נד בראשו.
"הוא היה פושע, הוא היה זבל." לא היה לי מה להגיד. שתקנו, מחובקים עד שבריאן נכנס לרכב.
"איפה הם?" שאלנו אני וג'ייס פה אחד.
"ברכב השני, הם כבר ייקחו אותם, אני לוקח אותך לבית חולים עכשיו." הוא הסתכל על הרגל שלי, שכחתי לרגע שנפצעתי.
"מה המצב שלה?" שאל.
"לא טוב," ג'ייס השיב במקומי, "לא טוב בכלל." במבט חטוף למטה הבנתי שעדיף שאני לא אסתכל.
הרגל הייתה אדומה ונפוחה ונדמה היה כאילו העצם התרסקה.
ככל שעבר זמן, הכאב ברגל גבר. "היא לא נראית טוב," מלמל ג'ייס. הוא הניח עליי את ידו.
"היא רותחת!" ג'ייס אמר, שמעתי את נימת קולו המתוחה.
"מה זאת אומרת רותחת?" שאל בריאן.
"היא בוערת!" צעק ג'ייס, טיפת המתינות בקולו נשברה.
בבת אחת בריאן האיץ. אני לא יכולה לזוז. הכל כואב. נאנקתי. הרגשתי את ג'ייס נדרך לצידי.
"אש, את בסדר?" הרגשתי כאילו אני נופלת. אבל אני יושבת, העולם מסתובב.
הוא חפן את פניי בידיו. "אשלי את נשארת פה, נכון?" , "את לא הולכת להתעלף!" הנהנתי ובלעתי רוק. אני פה.
אחרי משהו כמו 5 דקות הגענו. בריאן עצר את האוטו ותוך שניות הייתי בזרועותיו של ג'ייס שהוא נשא אותי לחדר המיון.
שהתעוררתי, ראיתי את אותה התמונה המוכרת שכבר הפכה לשגרה, אני שוכבת במיטת בית החולים , מחוברת לחוטים. ג'ייס ובריאן יושבים לידי ואחות שמביטה בי בדאגה.
"המורפיום עבד," אמרה בהקלה.
"שלום לך" חיוך ג'ייס. "הבהלת אותי שם, את יודעת." אמר ברכות. הבטתי בו מבולבלת.
"כבר חשבתי שהוא עלול להתאלמן עוד לפני החתונה." אמר בריאן.
"לא מצחיק." ג'ייס החמיץ מבט. נאנחתי.