החיים האמיתיים- פרק 29 :)

כשקמתי בבוקר מצאתי פתק על המיטה:
"אהובתי, יש לי איזה עניין קטן לסדר.. אחזור בצהריים. כבר מתגעגע !"
היות והיום אין לימודים או אימון חשבתי לחזור לישון אבל אז הפלאפון צלצל. מספר לא מזוהה.
"הלו?" שאלתי בספק.
"אשלי זה ליאם, אני יודע שיש לך חבר עכשיו ושאת מאושרת, חשבתי שאני אצליח להתגבר עלייך אבל טעיתי. אני אוהב אותך!" מה?! ממש לא ראיתי את זה מגיע.
"ליאם תשמע, אני מאוד מצטערת אבל זה לא יקרה. אני מאוהבת שמישהו אחר, סליחה!" אמרתי ובאתי לנתק.
"רק עוד פעם אחת!" קרא מהר, עוד לפני שהספקתי לנתק.
"אני חייב לראות אותך רק עוד פעם אחת.." ביקש נואשות. טוב אין לי משהו יותר טוב לעשות..
"טוב, עוד חצי שעה בחוף?" שאלתי.
"ניפגש שם" הוא ענה, שמעתי את החיוך בקולו.
כשהגעתי לחוף ליאם קיבל את פניי בחיבוק. התרחקתי וחייכתי.
"אז לפני הכל אני רוצה להבהיר לך שאני מאוהבת, ומאורסת." הלם היה על פניו.
"את מאורסת?!" שאל מזועזע.
"יופי! נתת לי תירוץ טוב למה שאני הולך לעשות!" צעק. מה? למה הוא מתכוון? בום. הוא הכה אותי כל כך חזק, הייתי בהלם לא הבנתי מה קורה סביבי. פתאום הרגשתי כאב חד. הוא הזריק לי משהו?? לא שוב ! הכל נעלם.
"הבאתי אותה ,"שמעתי את ליאם לוחש את תוך מכשיר הקשר שבידו. "עשיתי את שלי. עכשיו תורכם!" הוא אמר וניתק.
"אני רואה שהתעוררת? לא טוב.. הם עוד לא פה." צקצק בלשונו.
"אז זה אתה..?" החתיכה החסרה הפאזל . הקוניס השלישי.
"מודה באשמה!" חייך. "לא צפוי, אה?!" הסתכלתי עליו, לא מאמינה.
"חתיכת פסיכופט, הוא משפחה שלך !"
"הוא איבד את הכינוי הזה ברגע שהוא הצטרף אליכם." אמר ביובש.
אני לא מבינה איך בנאדם יכול לדבר ככה.
פתאום נכנסו השניים האחרים.
"אווו.. איזה איחוד משפחתי מרגש!" אמרתי בסרקסטיות.
"אני מאוד מקווה שאחי הטיפש יבחין בחסרונך מהר כי אני לא חושב שאני אוכל לסבול אותך הרבה זמן!" אמר אחיו בכעס.
"כדאי שתתרגל! בקרוב תהיה גיסי!" כל השלושה הפנו אליי את מבטם.
"מה?!" הוא אמר.
"אסור לו, לא , הוא לא יעשה לנו את זה." אמר אביו.
"אבא הוא בכלל לא יודע על זה!!"
"ג'ק אסור לנו לתת לזה לקרות!" ג'ק.. אז ככה קוראים לו.
"קול, היא שומעת אותך." קול, ג'ק וליאם. שלושת אסירי קוניס הנמלטים. כולם בחדר אחד, איתי.
מעכשיו הכל בידיים שלי.