החיים האמיתיים- פרק 28 :)

* * *
כמו שחשבתי הלילה היה ארוך ומלא מחשבות אבל אני יודעת שברגע שאני אצא מכאן אני כבר ירגיש יותר טוב.
בריאן הגיע לבד, חיבק אותי ואמר שג'ייס יפגוש אותי בהמשך.
ביקשתי מבריאן לקחת אותי לדירה שלי והוא אמר שאין טעם, התעקשתי והוא נאלץ להסכים. אמרתי לו שהוא יכול ללכת אבל הוא לא הסכים.
"אם את רוצה מאמן- כדאי שתתני לי לשמור עלייך אחרת לא יהיה מי שישמור עליי מפני החבר שלך!" צחקתי והרמתי את ידיי בכניעה.
עליתי לדירה, פתחתי את הדלת ולא האמנתי!!
בריאן רץ למעלה ופרץ את הדלת.
"מה קרה אשלי?! למה צרחת??" הסתכלנו יחד על הדירה הריקה- הכל נעלם! המיטה, הטלוויזיה, הבגדים, האוכל. לא נשאר כלום- רק ארבע קירות. הוא ראה את המבט המבולבל על פניי.
"אוי הבהלת אותי!! זה ג'ייס. הוא לא הלך לישון לפני שדאג להכל! הוא אפילו דיבר עם לירוי."
"אתה צוחק עליי נכון?" שאלתי המומה. הוא פשוט מדהים!
"טוב אני מניחה שבאמת אין טעם לבזבז את זמנינו בדירה ריקה לא ככה?!" הוא הסתכל עליי כלא מאמין.
"את משהו מיוחד אשלי מייגן, מיוחד במינו."
"ומזל!" אמרתי, וצחקנו.
"טוב אז זזנו?" הוא שאל במתיחות.
"בריאן טרנר- מה אתה זומם?!"
"תשתקי ותרדי" הוא אמר בחוסר סבלנות. בנים..

נסענו לדירה של ג'ייס- לדירה שלנו.
בריאן אמר שהוא ממהר ושהוא יתקשר אליי יותר מאוחר. משהו פה מוזר.
עליתי לדירה ופתחתי את הדלת.
הריח הציף אותי- המראה היה מדהים! ראיתי אותו. בקצה של החדר, הוא לבש ג'ינס משופשפים- וגופייה אבל משהו בו היה שונה. הוא היה זורח יותר מבדרך כלל. הוא חייך חיוך מתוח וסימן לי להיכנס. החדר היה מלא זרי פרחים. כל אחד עם מכתב קטן בכתב ידו. הוא ניגש אליי אחז בידי והוביל אותי מזר לזר.הזר הראשון היה זר סגול.
"האירוס הוא פרח מיוחד- הוא מביע את ערך החברות. אבל הוא מביע גם אמון ותקווה.
לפני הכל את החברה הכי טובה שלי, אבל אני מאמין שיש בנו הרבה מעבר לזה ומקווה שנאהב תמיד." הקראתי את הפתק בקול. הדמעות כבר מחכות לצאת. הוא מוביל אותי לזר הבא.
"הגרדניה לבנה.. היא מסמלת טוהר ואהבה סודית. את היצור הכי טהור על פני האדמות, אשלי והאהבה שלי אלייך התגנבה לליבי בלי ששמתי לב." כך כתב בפתק השני. הוא נשק לי על הלחי נשיקה רכה.
"והסחלב. הוא מייצג אהבה ומחויבות עמוקה, הוא מדגיש נשיות ובגרות. החלק של האהבה אני חושב שכבר מובן אבל משהו שצריך שתדעי את היחידה בליבי. נכון שאת מתאמצת מאוד להסתיר את זה אבל אני מכיר אותך המסכה של הקשיחות היא רק מסכה בפנים את הרבה יותר נשית ורכה."
אני כבר לא יכולה לעצור את הדמעות.
הוא לקח אותי לשולחן- היו עליו שלושה זרי צבעונים.
"הצבעוני האדום, הוא הצהרת אהבה כנה- אשלי אני אוהב אותך!"
"הצבעוני הצהוב, מביע חיוך- החיוך שלך שגורם לי להיות מאושר."
"והצבעוני הצבעוני, העיניים. העיניים הכחולות שחדרו לי לנשמה וגרמו לי להתאהב בך. העיניים שכבשו אותי עוד מהפגישה הראשונה." עכשיו הוא כיסה לי את העיניים. הוא הוביל אותי במסדרון והנחה אותי איפה לעמוד. הוא התחיל לקרוא בקול רועד:
"הזר האחרון הוא זר וורדים. זר צבעוני שמתאר את כל הרגשות שלי אלייך! הורדים מסמלים אהבה כנה והערצה!
הורדים האדומים את האהבה המדהימה שלנו.
והלבנים את הטוהר והתמימות.
הכתומים מסמלים תשוקה
והסגולים?"
הוא התקרב אליי, חיבק אותי חזק. הוא הסיר את הכיסוי מהעיניים שלי וראיתי את הדמעות ששמעתי בקול שלו. את המתח בעיניו ואת האהבה. הוא התרחק קצת והושיט לי את הזר.
הוא היה מדהים! כל כך הרבה צבעים, כל כך הרבה משמעות, כל כך הרבה אהבה.. באמצע הזר היה פרח יחיד. סגול, היחיד בזר שהיה סגור. פתחתי אותו בעדינות וכל השליטה העצמית שלי התפוגגה. הייתה בפנים טבעת, כל כך פשוטה ויפה. ג'ייס כבר נהיה פקעת עצבים.. ואני לא הפסקתי לבכות.
הוא חיבק אותי חזק ונישק אותי על המצח.
"רגע, אז זה כן או לא?!"
"אדיוט!" צחקתי או בכיתי, לא בדיוק יודעת.
"ברור שכן" השבתי, זה מובן מאליו!
הוא נישק אותי שוב, ישבנו מחובקים ודיברנו שעות, הוא סיפר לי איך הוא חשב על זה, וכמה הוא השקיע, ודיבר, ודיבר , ודיבר.. עד שנרדמנו.