החיים האמיתיים- פרק 27 :)

"שילך לעזאזל, אני לא מפחדת ממנו, הוא כבר ירה בי. מה עוד הו איכול לעשות לי?!"
"לא אכפת לי אם את מפחדת או לא, אשלי מעכשיו אני לא זז ממך לשנייה את עוברת לגור איתי, ואיפה שאת הולכת אני איתך, אין סיכוי שאני נותן לחלאה הזה להתקרב אלייך שוב." אמר בנחישות, לא רואה ממטר.
"ג'ייס אל תדבר ככה, הוא בכל זאת אבא שלך."
"הוא לא אבא שלי, אבא שלי מת ברגע שנולדתי והוא מסר אותי לאימוץ." הוא אמר בכעס.
"בסדר, אם זה ירגיע אותך אני יישאר איתך." הוא התקרב אליי ונישק אותי קלות.
"ושתצאי מפה, אני לא יודע אם את זוכרת, אבל יש לנו דייט להשלים."
חייכתי, כמה אירוני. "ג'ייס אתה היחיד שיכול לחשוב על יציאה בסיטואציה כזו" צחקתי.
"ובשביל זה יש אותי" הוא ענה בחיוך.
"את רק תדאגי להחלים ואני ידאג לכל השאר, סגור?" הוא הושיט לי את ידו. "סגור" הרמתי את ידי כדי ללחוץ את שלו וכיווצתי את פניי בכאב. פתאום שמעתי את הקול בריאן, כנראה מדבר על הרופא.
"אז אתה אומר שאסור לה להתאמץ במשך חודש?!" הוא אמר מזועזע.
"כן, אחרת הגוף שלה פשוט יקרוס." הרופא השיב בשלווה.
"טוב, ומתי נוכל לשחרר אותה?" בריאן התעשת על עצמו.
"האמת? אני לא רואה שום סיבה למה לא לשחרר אותה כבר מחר בבוקר! אבל זה בתנאי הבטחה מצדך שהיא לא מתאמצת."
"יש לך את המילה שלי" אמר בריאן בהקלה.
הוא נכנס לחדר בחצי חיוך.
"שלום לסוכנת האהובה עליי שמנסה לעשות לי התקף לב בפעם השנייה בחודש האחרון!!"
"כן בריאן, גם היא התגעגעה אלייך!" ג'ייס השיב במקומי.
חייכתי וסימנתי לבריאן להתקרב, "התגעגעתי מאוד!" אישרתי, ונתתי לו לחבק אותי.
"גם אני" הוא חייך.
"רק דבר אחד, בריאן, אם אני לא יכולה להתאמן בשמך חודש. איך אני אהיה מוכנה למשימה?!"
"אל תדאגי לזה, תדאגי להחלים. בינתיים, מחר יש לך יום חופש אבל אחר כך את חוזרת ללמוד חמודה! הלימודים שלך חשובים לא פחות וממה שהבנתי גם החברים שלך התחילו להרגיש בחסרונך ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לגרום לספקות." הוא צודק..
"כן- פספסת כבר יותר מדי חומר וקאלי ואלי מתחילות להציק.." הסכים איתו ג'ייס.
"טוב אז חוזרים ללמוד-"
"בריאן, אשלי ואני עוברים לגור יחד. אחרי מה שקרה- אני לא מוכן לקחת את הסיכון אני מעדיף לשמור עליה כמה שאפשר." בריאן חייך והסתכל עליי, חיפש תגובה.
"רק כדי להרגיע אותו!" החזרתי לבריאן מבט עויין.
האחות נכנסה ואמרה ששעות הביקור הסתיימו- ושהם יוכלו לחזור מחר. ג'ייס נישק אותי ובריאן חיבק אותי והם הלכו. זה הולך להיות לילה ארוך!