החיים האמיתיים- פרק 21 :)
"טוב, את אחי מייקל את זוכר?" הוא הנהן.
"חשבנו שהוא נהרג בתאונה, יותר נכון הם חשבו, אני לא האמנתי! האמת התבררה לי לפני שבוע. הייתי בדרך לבית שלך, באותו היום שקיבלת את ההודעות המוזרות. ורכב גדול ושחור עצר לידי, הבחור שהיה ברכב- בריאן, היה החבר הכי טוב של אחי, הוא גם היה השומר שלו. בריאן סיפר לי שמייקל עבד בשביל הארגון הזה, כמו משטרה? אני לא זוכרת, זה לא חשוב. הוא גם אמר שמייקל נרצח בחילופי יריות מאחד המרדפים. לאותו המרדף היו אמורים לשלוח אותי, רק שלא ידעתי עדיין מהעניין. מייקל לא הסכים להם לשלוח אותי למשימה הזאת, בלי אימון בלי הכנה, להתמודד עם פושעים בסדר גודל כזה. הפושעים נכנסו לכלא, אבל זה עלה למייקל בחייו. ועכשיו הם ברחו, אני מדברת על משפחת קוניס. ג'ייס, על המשפחה שלך!" לא יכולתי להמשיך, התחלתי לבכות. הוא רק חיבק אותי חזק יותר וסימן לי להמשיך.
"אותו הגבר, שהיכה אותך, הוא אבא שלך. האבא האמיתי שלך, ואחיך הוא זה שירה בך אמור להיות עוד מישהו.. בערך בגילנו- מבררים את זה עכשיו. ועכשיו בריאן מאמן אותי, אני חייבת לתפוס אותם, אסור לי לתת למוות של מייקל לקרות לחינם. אבל אני לא יכולה לעשות את זה בלעדייך, בגלל שאתה מה שנותן לי כוח, בגלל שזה המשפחה שלך. ובגלל שאני צריכה אותך לידי מעוד סיבה.." עצמתי את עיניי, קיוויתי לשכוח מהכל, אבל ג'ייס החזיר אותי למציאות. "אשלי, אני איתך בזה.." הוא דיבר ברוגע, בשקט, הוא ניסה להסוות את רגשותיו אבל אני שמעתי את הפחד בקולו, ידעתי כמה הוא רוצה לשכוח.
"אני מצטערת שהפלתי את זה עלייך, שדיברתי איתך בלי אפילו להתחשב במה שאתה תרגיש, סליחה שהייתי כל כך אנוכית אבל אני צריכה אותך איתי בזה." אמרתי בקול נואש.
"אשלי לא הייתי סולח לעצמי אם היית צריכה להתמודד עם זה לבד.. אנחנו ביחד בזה! אבל יש עוד משהו נכון? לא סיפרת לי הכל. " למה הוא מכיר אותי כל כך טוב?
"זה לא משנה לך. זה משהו שאני יצטרך להתמודד איתו."
"אשלי את לא יכולה להתמודד עם הבעיות של שנינו, בטח לא לבד. ספרי לי.."
"טוב, אתמול בריאן הכיר לי את הצוות שלי- שלנו. הוא אמר שהסגן שלי יהיה מישהו שעובד איתו הרבה שנים. זה טיי, ג'ייס ראיתי אותו אחרי 5 שנים ופשוט לא יכולתי להתמודד, קרסתי. התעוררתי היום ובריאן כבר ידע הכל, כנראה טיי סיפר לו. הוא השאיר אותנו לבד ולא הבנתי. טיי ישב שם, דואג לי, מתייחס אליי כל כך יפה.." ראיתי דמעות בעיניו ועצרתי מיד.
"את עדיין אוהבת אותו נכון? את רוצה לחזור אליו זה העניין, זה בסדר אני מכבד את זה.. אני לא מחזיק אותך בכוח אני-" השתקתי אותו בנשיקה.
"זה ממש לא זה, ג'ייס אני אוהבת את טיי, הוא היה האהבה הראשונה שלי, ואני תמיד יאהב אותו באיזושהי דרך, אבל ממש לא כמו שאני אוהבת אותך ואני ממש לא מתכוונת לעזוב אותך, בטח לא בשביל לחזור אליו!"
"אז מה העניין?"
"הוא דיבר כל כך יפה, הוא לא כעס בכלל.. אני לא מבינה את זה- אני חשבתי שהוא שונא אותי, האשמה הרגה אותי אבל הוא בכלל לא כועס, הוא גם לא כעס. הוא אמר שהוא רק התאכזב אבל בסוף הוא הבין."
"זה רק אומר שזה היה הדבר הנכון לעשות, ושאיפשהו בתוך הכאב, שניכם ידעתם שזה מה שצריך לקרות."
"אתה חושב?"
"את בעצמך אמרת, שניכם במצב טוב יותר עכשיו, הוא כבר לא איפה שהוא היה וגם את לא. שניכם התגברתם, עברתם הלאה. אני לא יגיד לך שאין סיכוי שתחזרו. כי כמה שאני פוחד לאבד אותך אני יודע שיש סיכוי שזה יקרה. וגם אז אני מתכוון להילחם עלייך, אבל בינתיים את איתי ואני הולך לנצל כל רגע!" הוא נישק אותי.
"אני אוהב אותך" הוא אמר.
"גם אני אותך" חייכתי. נישקתי אותו שוב. נרדמנו מחובקים על המיטה שלו.
תגובות (1)
אני מאוהבת בסיפור!!!!!!!
המשך דחוףףף
xx