החיים האמיתיים- פרק 2 :)

ג'ייס מיד חזר בו- "וואו אשלי אני מצטער, לא צחקתי עלייך צחקתי על המצב. אחרי כל מה שעברת עם טיי, הדייט עם ליאם זה מה שמלחיץ אותך?!" הוא ניסה לפייס אותי אבל לא בגלל זה בכיתי, הוא פשוט לא הבין את זה.
"ג'ייסון לא בגלל זה אני בוכה, פשוט נזכרתי במישהו שאני מאוד מתגעגעת אליו. למעשה אתה זה שהזכיר לי אותו. אתם נורא דומים." ג'ייס הסתכל עליי ולקח אותי לחיקו. החיבוק היה כל כך מנחם, הוא בא להגיד שהוא פה, הוא לא הולך לשום מקום הוא כאן בשבילי! ואני מודה לו על זה.
"רוצה לדבר על זה?"
"לא, עכשיו לא, עכשיו אני רוצה לעבור את הדייט בשלום ובשביל זה אני צריכה שתעזור לי!"
"טוב, הדבר הבסיסי אש תהיי את! את בן-אדם מדהים אני לא רוצה, אני לא אתן לך להשתנות בשביל אף אחד! ברור?" הדמעות ממשיכות לרדת.
"איך אתה תמיד יודע להגיד את הדבר הנכון?"
"כי אני מכיר אותך, אני יודע מה יגרום לך לאסוף את עצמך. ואש את מכירה את עצמך, איתך אין מצב שנתקעת שיחה הרי תמיד יש לך מה להגיד. השיחה תמיד זורמת ואני מבטיח לך אם את שרה לו, הוא בכיס שלך."
"מה זאת אומרת?" אני שואלת בכנות, לא מבינה למה הוא מתכוון.
"הקול שלך, ששמעתי אותך שרה פעם ראשונה בכיתי כמו ילדה קטנה. יש לך קול מצמרר, אשלי קיבלת מתנה תשתמשי בה בשכל!"
"מתנה?"
"את צודקת כמה מתנות, מוזיקה, ציור, ריקוד, חוכמה ועומק. אש גם אם לא היו לך כל הכישרונות האלה, יש לך אישיות מהפנטת! את כיפית וזורמת, את עומדת על שלך אבל לא כופה את דעתך על אחרים, יש בך נאיביות אבל את גם מאוד מציאותית, את בטוחה בעצמך אבל לא ממעיטה מערכי אחרים, את צנועה ואת יפה מי שלא יתאהב בך אידיוט!"
פעם ראשונה ששמעתי אותו מדבר ככה, הוא פשוט תיאר לי איך אני נראית בעיניו.
"לא יודעת ג'ייס, מה שאני רואה אני מסתכלת במראה זו בחורה בת 19 בגובה ממוצע, עם עיניים כחולות שיער שחור וגלי, ורזה אבל לא יותר מדי."
"אבל את כל כך את! את לא מנסה להיות מישהי אחרת. למשל, כמעט כל הבנות שאני מכיר הולכות עם מיני, ועקבים. עם כמויות של איפור שאפשר למצוא רק בתיאטרון. אבל את עם סניקרס וג'ינס בלי איפור, בלי כלום נקייה מכל פוזה שהיא. צנועה אבל בולטת זה משהו שנורא מייחד אותך"
"וואו ג'ייסון לא ידעתי שאת רואה אותי ככה."
"אשלי את לא מעריכה את עצמך מספיק, חוץ מזה את לא יודעת כמה את חשובה לי. אני יעשה הכל כדי שיהיה לך טוב, אז אם את צריכה עוד משהו רק תגידי!"
"תודה ג'ייס, על הכל!" הדמעות התחילו לרדת שוב, רק שהפעם לא הצלחתי לעצור.
"אל תבכי אש, אני לא יכול לראות אותך בוכה." הוא נישק אותי על המצח וביקש ממני להבטיח לו שנדבר אחרי הדייט בשבת.
"מבטיחה?"
"מבטיחה." הוא ליווה אותי הביתה והלך.