החיים האמיתיים- פרק 19 :)

"אשלי מייגן תכירי את הסגן שלך טיי קייג'- טיי קייג' תכיר את הבוסית שלך אשלי מייגן." לא יכולתי לדבר, לא ידעתי איך להגיב. אני לא מאמינה שזה קורה לי! העיניים שלי התמלאו בדמעות. שוב.
"מה קרה?" בריאן צעק לכיווני בבהלה. הוא תפס בי וביקש ממני לדבר אליו. לא יכולתי להגיב הייתי בשוק, הלחץ והפחד פשוט התגברו עליי ונפלתי. בריאן תפס אותי לפני שפגעתי ברצפה. לא הייתי בהכרה מלאה לא יכולתי לדבר אבל שמעתי הכל. בריאן צעק, חילק לכולם הוראות. ניסה להבין מה קרה, הוא שאל אם למישהו יש מושג מה קרה לי. אחד הבחורים צעק משהו לא הבנתי מה, ואז הוא אמר שכנראה זה באשמתו. את הקול של אותו הבחור זיהיתי בוודאות. זה היה טיי.
* * *
התעוררתי יום למחרת בחדר קטן, שבריאן וטיי יושבים לידי. בריאן חיבק אותי ושאל לשלומי, הוא אמר שהוא ידבר איתי על זה אחר כך והלך. אני וטיי נשארנו לבד.
"הבהלת אותי שם…" הוא לחש. שתקתי.
"הרבה זמן, 5 שנים." הוא המשיך, בקול רועד.
"הרבה זמן." חזרתי.
"לא מספיק." הוא אמר. יכול להיות שהוא עוד לא שכח ממני?
"למה אתה מתכוון?" שאלתי, לא בטוחה שאני רוצה לשמוע את התשובה. פחדתי, לא יודעת עם מהתגובה שלו, או מהתגובה שלי, או מהרגשות של שנינו אבל פשוט פחדתי.
"זה לא משנה, אנחנו עובדים ביחד עכשיו. אנחנו נראה אחד את השני כל יום, אנחנו פשוט נצטרך להתרגל. אני מניח שלי זה יהיה קצת יותר קשה אבל אני יתגבר…" שתיקה קצרה. "שמעתי שיש לך חבר, מי בר המזל?"
"אוקיי שני דברים. דבר ראשון.. ממש מוזר לי לשמוע אותך קורא לחבר שלי בר-מזל. ודבר שני אני ממש לא הולכת לנהל איתך שיחה על החבר שלי!"
"את צודקת, סליחה."
"השתנית אתה יודע? אתה נראה אחרת, יותר בוגר."
"אני אמור להגיד על זה תודה? כאילו, זו הייתה מחמאה?" הוא יצא כל כך אני לרגע.
"סוג של.." אמרתי במבוכה.
"טוב תקשיבי זה מצב לא פשוט בשביל אף אחד מאיתנו, אוקיי?! אין לך מה להיות נבוכה."
"אנחנו נתרגל אחד לשני, נתרגל למצב עוד חודש את לא תרגישי אותי בכלל."
"למה אתה מדבר אליי ככה?" הוא הסתכל עליי, לא מבין.
"ככה איך? למה את מתכוונת?"
"לא יודעת, אחרי כל מה שהיה בינינו, ואיך שזה נגמר. אם הייתי במקומך הייתי מנצלת את העובדה שיש פה כלי נשק ומחסלת חשבון, אבל אתה כל כך סבלני ו.. ולא כועס!"
"למה שאני יכעס עלייך?" הייתי בשוק.
"אתה לא רציני נכון?! "
"אשלי אין לי מה לכעוס עלייך, אני מבין לגמרי. לא הייתה לך ברירה!"
"גם בהתחלה לא כעסתי,רק התאכזבתי, מאוד, לא ידעתי מה לעשות אם עצמי אבל עם הזמן ראיתי כמה שאת מאושרת.. ושטוב לך, ניסיתי להמשיך הלאה אני שמח לדעת שאת הצלחת." איך אני אמורה להגיד לזה?! מה לעשות?? אוי כמה שאני צריכה את ג'ייס לידי עכשיו! אבל ג'ייס לא פה.. אני חייבת להעביר נושא.