החיים האמיתיים- פרק 15 :)

הדמעות ירדו אבל הייתי חייבת לעזור לו. התקשרתי לאמבולנס, כתם הדם גדל, הורדתי לו את החולצה וראיתי את הכדור. ירו בו, טוב עכשיו זה אישי. אני יתנקם במי שעשה לו את זה, הוא לא ידע מאיפה זה בא לו! הרתחתי מים, והכנסתי את הפינצטה לתוכם, כדי לחטאות אותה. זכרתי שמייקל לימד אותי פעם איך להוציא כדור. לקחתי בקבוק וודקה שהיה בארון ושפכתי לו על החזה. הוא צרח, רציתי לבכות אבל ידעתי שאם אני ירחם עליו הוא ימות. הוצאתי את הפינצטה מהמים, אספתי את השיער והתיישבתי לידו. התחלתי להזיע מהלחץ, ורעדתי, אבל הייתי חייבת לעזור לו. דמיינתי שמייקל לידי, צועק עליי שבשביל להציל אותו אני חייבת לנצח את הפחד, צועק עליי שאני לא יכולה לנטוש אותו עכשיו שהוא צריך אותי יותר מתמיד, ועשיתי את זה. בזהירות הוצאתי לו את הכדור מהחזה, הוא לא היה עמוק והנזק לא היה חמור אבל הפצע יכול להזדהם. חיפשתי בהיסטריה משהו שיכול לעזור, ומצאתי במגירה ערכת תפירה, עשיתי לו שלושה תפרים וחבשתי אותו. נרגעתי, חיבקתי אותו חזק. ישבנו ככה דקות ספורות עד שהאמבולנס הגיע. הם נכנסו מהר, הפרמדיק לקח פיקוד וניגש לבדוק את ג'ייס.
"היה לו כדור בחזה,כדור של גלוק 17. אני לא חושבת שהנזק חמור אבל בבקשה תבדקו אותו!" אמרתי בבכי.
"מה זאת אומרת היה לו?"
"הוצאתי אותו" אמרתי ונתתי לו את הכדור ביד.
"איך הוצאת אותו? ואני רואה שהוא חבוש."
"אח שלי לימד אותי פעם, ליתר ביטחון," הוא הסתכל עליי, לא מאמין.
"טוב, אנחנו נעביר את זה לשוטרים," הוא אמר ברצינות, מבט מפקפק.
"שוטרים?" אמרתי לא מבינה.
"בטח, ירו בו- היה פה ניסיון רצח מחובתנו להעביר את התיק למשטרה."
"ברור, ואני רוצה לעזור." אמרתי בנחישות.
"נראה מה תוכלי לעשות, לדעתי את צריכה להניח לזה ולתת לשוטרים לבצע את עבודתם, אל תדאגי הם ימצאו את מי שעשה את זה ועד אז הוא כבר יהיה בסדר. מה השמות שלכם תזכירי לי?"
"אני אשלי והוא ג'ייסון."
"אל תדאגי עשית עבודה מדהימה, בזכותך ג'ייסון יהיה בסדר. זה יכול היה להיגמר גרוע בהרבה."

"אני יודעת, תודה."
"בסדר, אנחנו נעדכן אותך כבר."
הם יצאו, לקחו את ג'ייס מחוסר הכרה. אני צריכה להיות לידו שהוא יתעורר. רצתי אליהם.
"רגע, אני רוצה לבוא." הפרמדיק הנהן. נכנסתי לאמבולנס, אוחזת בידו של ג'ייס.