החיים האמיתיים- פרק 13 :)

הדלת נפתחה ונכנסנו לחדר גדול, עם מלא תמונות. תמונות שלי.. בתור תינוקת ומייקל לידי. ישר הדמעות התחילו לרדת, היה שם ציור שציירתי לו שהייתי קטנה וכל מיני שטויות שהייתי קונה לו ליום הולדת. הוא שמר הכל! ועל השולחן הקטן, בצד, היה מונח דף, היו עליו הרבה מילים. מילים שכתובות בכתב ידו של מייקל. לקחתי את הדף, כן בלי ספק זה היה שלו, אני יזהה את הכתב שלו בכל מקום. התיישבתי על שרפרף קטן בפינת החדר והתחלתי לקרוא.
"בריאן..
אני יודע שהסיכויים קלושים, אבל אני לא יכול לקחת את הסיכון!
אני יודע שיצאתי להרבה משימות לפני כן.. והסיכון בכולן היה גדול אבל הפעם זה מרגיש לי שונה..
אני מרגיש כאילו זאת ההזדמנות האחרונה שלי להגיד תודה.
תודה על הכל, תודה שאתה שומר עליה ודואג לה, תודה שאתה לא מערב אותה בזה.
אומנם בפועל אתה השומר שלנו, אבל אתה הרבה יותר מזה, אתה החבר הכי טוב שלי.. אתה חלק מהמשפחה. אני יודע שהבטחת לאבא שלי שתשמור עלינו. ושתמיד נהיה ביחד אבל אבא שלי מת! ההבטחה הזאת לא שווה יותר כלום.. אז אני מבקש ממך, לא בתור בוס, לא בתור מפקד. אלא בתור חבר, בתור בן משפחה! תשמור עליה. אשלי היא הדבר שהכי חשוב לי בחיים אם יקרה לה משהו אני לא יסלח לעצמי בחיים! אחותי הקטנה לא יודעת מהסיפור, ויש לה מספיק צרות משל עצמה.. ואני לא מדבר על גיל ההתבגרות היא עברה הרבה ואם אני יכול למנוע ממנה עוד צרות אני יעשה הכל בשביל זה.. ואני יודע שאנחנו צריכים אותה למשימה בגלל הקשר שלה עם הצד השני ואני יודע שהסיכויים להצליח בלעדיה אפסיים אבל אני חייב לדעת שעשיתי הכל! בשביל להגן עליה.. אז אני מבקש ממך בריאן שאם יקרה לי משהו.. פשוט תשמור עליה? תנסה..
תודה על הכל.
מייקל."
הדמעות לא הפסיקו לרדת.. אני לא ידעתי, אהבתי את אח שלי. תמיד הערצתי אותו אבל לא היה לי מושג.ועוד משהו מוזר..
"תגיד, למה הוא מתכוון בקשר שלי עם הצד השני?"
"אנחנו לא בטוחים אז אנחנו לא יכולים לחשוף את הנתונים עדיין . את תדעי בהמשך.."
"איך אתם רוצים שאני יעשה את המשימה אם אני לא יודעת כלום?!"
" הזמן את תדעי אשלי.. את תדעי הכל!"
"בסדר." אמרתי בכניעה.
"עכשיו את מבינה? אחרי שאחיך נרצח הארגון הפסיק לתפקד. בלי שאף אחד יבחין מייקל נכנס לכולנו ללב. הפסקנו לפעול.. עצרנו את המבצע בניגוד לנהלים וחטפנו על הראש, אבל לא היינו מסוגלים להמשיך במבצע שמייקל היה אמור להוביל.. פשוט סירבנו להאמין שהוא לא איתנו יותר!"
לא רק אתם..
"טוב, אני יעשה את זה. אז מתי מתחילים?" הוא חייך.
"בשבוע הבא, עכשיו נחזיר אותך הביתה לפני שמישהו יתחיל לדאוג. ואני מזכיר לך.. הפגישה הזאת לא התקיימה!"
"ברור, אין ארגון, לא מכירה שום בריאן ומייקל מת בתאונה"
"קצר וקולע.." הוא חייך. בריאן לקח אותי הביתה וליווה אותי לדלת.
"תודה על הכל בריאן." אמרתי ונישקתי אותו על הלחי. נכנסתי הביתה, החלפתי בגדים והלכתי לישון. זה היה יום עמוס, אני מותשת.