החטיפה

פרק 1:
הלילה היה אפל, גשם זלעפות ניתך. מרחוק קרבו אלינו שתי דמויות לא מוכרות.
"אל תפחדי" אמר לי רון. "אבל אני פוחדת!" אמרתי. "אלונה, את… את מכירה אותם?" "לא… רגע, אני שומעת שגם אתה פוחד… אתה כזה בחורה!"
בינתיים כשדיברנו, שתי הדמויות היו במרחק מטר מאיתנו.
כעבור כמה דקות, כבר לא היינו באותו הרחוב. מצאנו את עצמנו זרוקים באיזה שק. מטושטשים, עייפים ובעיקר רעבים נורא… "אלונה! את קולטת מה קרה כאן?" "אאמממ… מה?" הייתי כל כך מבולבלת. לא הבנתי שחטפו אותנו.
עברו לי בראש כל מני מחשבות. לא יודעת איזה, לא הייתי מרוכזת.
רון התחיל לבכות. "מה קרה רון? נו, יהיה בסדר… תגיד כבר משהו! אני אמורה לפחד כאן!" התחלתי לצעוק עליו. אני חושבת שהעייפות התחילה לבלגן לי את המוח. "זה לא זה… אלונה, אני פוחד שהם יעשו לך משהו! את לא מבינה?" רון היה ממש מבוהל. חשבתי עלזה, שהם באמת יכולים לפגוע בי…

פרק 2:
"צאו מכאן!" נשמע קול נמוך מחוץ לשק. יצאנו.
מחוץ לשק ראינו את שתי הדמויות האלו שחטפו אותנו. האחד רזה וקירח, והשני שמנמן עם שפם.
"מה אתם רוצים?" רון ניסה להיות גיבור. "אתכם" ענה האיש המשופם. "מה עשינו?" הפעם אני שאלתי. "רק אתם יודעים. רק אתם יכולים." "יכולים מה?" שאלנו פה אחד. "רק אתם יכולים לדעת מה עשיתם" היינו המומים! "נו, מה עשינו??? תגידו לי, השתגעתם?!" רון נבהל. האיש הקירח התקרב אלינו, והוציא מכיסו סכין חדה. "תזהרו ממני" הוא לחש. לא הבנתי מה הולך שם. פתאום קלטתי, היינו על אי! באמת הרגשתי ששטנו… הם שני מטורפים!
הם ירו עלינו חץ מרדים. אחרי כמה זמן מצאנו את עצמנו בחדר. חשוך. האיש הקירח עמד לידי עם אקדח. רון עמד רחוק ממני. האיש המשופם הצמיד לו סכין לצוואר ואיים עליו.
שני האנשים צנחו פתאום על הרצפה. רון בעט בזה שהיה לידו, וגם בזה שלידי. רצנו מהר, לפני שהם יתעוררו. "יהיה בסדר" רון צעק לעברי בזמן הריצה. "כן! נרוץ בספרינט עד לסירה שלהם. אנחנו נצא מכאן!" צעקתי בלי לחשוב.

פרק 3:
מצאנו על הרצפה משקפת. הסתכלנו דרכה סביב. ראינו אי אחר. יפה כזה. נכנסנו לסירה, והתחלנו לחתור. היה מאוחר בלילה.
מרחוק הבהבו אורות. המשכנו לחתור לכיוון האי המזמין.
הבנו שניצלנו.