הוא- פרק 2

דן לשמן ציחקק בבוקר, בכיתה בקול רם: "אין לילד הזה שום מושג מה השם שלו הוא גם מאחר והוא לא
יודע את זה הוא לא יודע מי ההורים שלו אפילו! קלטתם את זה, חבר'ה?"
"אל תעליב" אמר אודי התלמיד החכם והחרוץ.
בכיתה. "אז מה אתה רוצה שאני יעשה? הוא לא פה!
עד שהוא יגיע יש לי זמן להתפקע מצחוק…"
אודי היה בחבורה של דן שהחליטה לחקור על הילד
אבל הוא לא התכוון לפגוע בילד אלא רק לאסוף קצת
מידע. "זאת הפעם האחרונה דן, החקירה האחרונה
שאני חוקר איתך ועם החבורה נראה לי עיניין קצת
מפחיד כל העיניין הזה שאתה צוחק על הילד למרות
שהוא לא פה!" אמר אודי בשביעות רצון לאחר
שהחליט אילו מילים להוציר מפיו.
דן לשמן אמר לאודי:" לא, לא, לא! אני לא אצחק
עליו יותר! מבטיח! מבטיח!"

————————–

ק' ל' מ' נ'
"מה?"
ק' ל' מ' נ"
"מה?"
"אני חוזרת
ק' ל' מ' נ'!"
"מה?"
"אתה לא מרוכז דן, השיעור כבר התחיל"
ק' ל' מ' נ'!
"מה? קלמן?"
כל תלמידי הכיתה התפקעו מצחוק.
"ק' ל' מ' נ'! הזווית ש…"
נשמעה דפיקה בדלת. זה היה הילד המוזר שלא הזכיר את שמו.
"ק' ל' מ'… אתה??? איחרת! זה כבר גימל בתעודה פלוס שיחה עם ההורים. מה קרה?"
"אני מצטער פשוט קצת התעכבתי, נפלתי בדרך ו… אני לא יכול לספר לך עוד" אמר הילד.
"מה? מה קרה? אתה רוצה גימל בתעודה? (לא) אז אל תמציא לי כל מיני תירוצים! ממשיכים!
הבא! ד' ש' ל' ש' " "דשלש? מה זה המורה?" המורה כיחכחה בגרונה.