הדרך אל העושר

העשירי לחודש כבר הגיע. זה התאריך שאני הכי אוהב בכל חודש אחרי שאני יודע שעבדתי קשה, למרות שאני אחד שלא יודע לשמור על שקל בכיס. תסמכו עלי, אחרי שבוע אחד החשבון שלי שוב יתרוקן. אבל עד אז יש זמן.. כעת אני בדרכי אל הבנק בעוד בוקר קריר, ואני רואה את שני החברים הכי טובים שלי.. יוני ורן. גם הם הלכו להוציא כסף.. וכל אחד התלווה אל השני.

יוני הוא חבר כזה של כל השטויות.. הוא אחלה גבר והכל, אבל יש לו בעיה אחת- הוא מכור לאדרנלין. הוא תמיד מחפש את המכות ותמיד התעניין במי דקר את מי באותו לילה ובאיזה רחוב מצאו 8 קילו של קריסטל טהור. רן לעומתו הוא ילד טוב, אבל לא של ההורים. הוא האקר. הוא יודע על כל דבר הכי קטן שזז במערכת.. הוא פורץ אל תוכנות שונות ועושה כסף טוב דרך המחשב.. אין לי מושג מה הוא עושה, אבל הוא עושה את זה ממש טוב.

אנחנו מחכים בתור אל קופאית הבנק ביחד ומדברים על כל מיני דברים. לפתע שמתי לב שיוני מסתכל לצדדים ושקוע במחשבות משל עצמו. הסתכלתי סביבי כדי לראות מה יכול היה לגרום לו לשקוע ככה בשנייה, ולא מצאתי שום דבר. מה כבר יכול להיות מעניין בבנק הפועלים פה בקריית עקרון? אותן פקידות, אותו כספומט, אותו שומר, ואותה הרגשה מעצבנת שאתה מרגיש כשאתה עומד ומחכה בתור.

שאלתי את יוני: "מה העניין ?.. ממה אתה כל כך המום ?!.. " . יוני הסתכל עלי, חייך טיפה ואמר: "בואנה תראה את האדישות שרצה במקום הזה !! השומר פה חצי רדום עם יד בביצים, הפקידות הסתומות פה לא מבינות כלום מהחיים שלהן ולא יודעות אפילו איפה נמצא הכספומט, ויש פה שתי מצלמות מסכנות ומאובקות מכל צד.

אני מחייך חזרה ומשיב: "נו ?.. ו…" לקחו לי שתי שניות להבין מה הוא מתכנן.. יוני הוא לא ילד כזה טוב.. אבל לגנוב? לא ניראה לי.. "מה אתה נורמלי?.. אתה רוצה לשדוד בנק?" אמרתי לו .. יוני שוב חייך ואמר: "שששש לא לשדוד .. לפרוץ, בלילה. מה אתה אומר רן?? אתה בפנים?.. אם כן, אז נעשה את זה כבר היום בלילה.. תיראה איזו שמירה גרועה יש על המקום המסריח הזה ! חייבים לעורר פה קצת אקשן… " רן מסתכל ימינה ושמאלה, לא חושב פעמיים ואומר: "וואלה השמירה פה באמת מחורבנת.. ואת האזעקה והמצלמות עוטפת מערכת פשוטה מאוד . זה יהיה קטן עלי.. אני בפנים ! "

רן יוני ואני יוצאים מהבנק, ושניהם כבר מתחילים להתארגן לקראת הלילה. אני עוצר באמצע הדרך ואומר: "תגידו מה נדפק לכם השכל ?? אתם שני צעירים בני עשרים ואחת שרק עכשיו סיימו צבא, וזה מה שאתם רוצים לעשות? לפרוץ לבנק של קריית עקרון? חשבתם מה אתם עושים בכלל? .. הבנק ממוקם בדיוק במרכז עקרון !! זה בלתי אפשרי לפרוץ לשם מבלי שאף אחד ישים לב! "

הם לא חשבו בכלל על מה שאמרתי, אמרו לי לא לדאוג והמשיכו בתכנונים. אלוהים חנן את רן בכושר שכנוע חזק.. רן אמר לי שאחרי ה"עקיצה" הזאת, אני אוכל לשבת כל היום בבית שופע מכל טוב. אני לא יודע מה עבר לי בראש.. אני הבנאדם הכי שפוי מבין שלושתנו, אבל לשנייה אחת התחלתי לחשוב על מה שרן הבטיח ועל כל החלום הזה של לחיות כמו בן של מלך הקרייה.

השנייה הארוכה הזאת כבר מזמן גלשה לה אל הלילה הקריר ואני מוצא את עצמי יושב עם רן ויוני על גג בנק הפועלים של קריית עקרון באמצע המרכז. יוני צייד את שלושתנו באקדח לכל אחד, ופנסים. רן הביא את הלפטופ המשוכלל שלו.. המחשב הזה הוא מפתח לכל דבר אלקטרוני שקיים פה בסביבה, כמו מערכת האזעקה שמחוברת אל מצלמות האבטחה של הבנק.

"תנו לי חמש דקות ואני מנטרל את הכל מבלי שאף אחד ישים לב" אמר רן בקול נמוך. כעבור שלוש דקות רן ניטרל את הכל, ואני ויוני בינתיים פתחנו את שלבי האיוורור של המזגן דרך הגג, וגלשנו אל ליבו של הבנק. יוני הסתכל לצדדים ולחש: "בוא אחרי .. תביא איתך את הערכה שלי ותהיה בשקט" הבאתי את ערכת הפריצה של יוני וניגשנו אל הכספת.

וכמו השמירה המגוחכת שהייתה הבוקר בבנק, כך הייתה גם הכספת. ברזל דק במיוחד ועליו תלויים בייאוש קודר שני מנעולים קטנים וחלודים. "מה זה? אפילו היומן האישי שלי יותר קשה לפתיחה" לחשתי. יוני לקח ממני את הערכה, והתחיל את מלאכתו. בזמן שיוני עובד למטה, רן למעלה דואג שהכל ישאר שקט ורגוע.. אך לא לאורך זמן. אחד מתושבי הקרייה הבחין מחלונו ברן, והתחיל לצעוק: "גנב ! גנב ! אני קורא למשטרה !!" .

ברגע ששמענו את הצעקות, ליוני כבר לא היה זמן להנדס את הכספת. הוא פיצח בשנייה את שני המנעולים העלובים, והתחלנו להעמיס את שני השקים הגדולים שהבאנו איתנו כמה שיותר מהר. בחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה כסף.. התחלתי להכניס את כל השטרות האדומים במהירות ולא עניין אותי כלום, העיקר לעלות כבר ולברוח משם כל עוד נפשי בי !.

בזמן שאני ויוני עולים למעלה, זה כבר היה מאוחר מדי. ארבע ניידות הגיעו למקום, וכל הבנק הואר בצבע כחול מהבהב. אני ויוני עלינו למעלה עם השקים השמנים, ורן עומד על הגג וזז מקצה לקצה בתקווה למצוא איזה חפץ מסויים שהוא יוכל לקפוץ עליו ולהציל את עצמו מעונש כבד. המשטרה כבר הפילה את הסולם שאיתו עלינו אל הגג, ולאחר חצי דקה שבה רן הבין שאין מנוס, הוא רץ לאורכו של כל הגג, וקפץ. ראיתי אותו משתפד על גדר הבנק וקיבלתי את שוק חיי. יוני כולו בלחץ והשוטרים מבקשים מאיתנו לשים ידיים על הראש ולא לזוז.

יוני ואני ראינו מכולה גדולה שרן פיספס והיינו מוכנים לקפוץ, ואז נזכרתי ששכחתי את הפלאפון הנייד שלי על הדלפק כשאני ויוני העמסנו את הכסף. "רוץ תביא אותו ומהר ! אני לא משאיר אותך לבד" צעק אלי יוני. רצתי חזרה אל פתח האוורור וגלשתי למטה שוב. לפתע אני רואה מולי את אחד השוטרים ! הוא הסתכל עלי ולפני שהוא הוציא מילה מהפה כבר לחצתי על ההדק. בלי לחשוב פעמיים, פשוט כיוונתי ויריתי. אפשר לומר שאת העין השלישית שלו, אפשר כעת לראות בצורה ברורה מאוד במרכז מצחו. לקחתי את הפלאפון ועפתי למעלה. וכשעליתי למעלה, ראיתי את יוני במצב הכי מלחיץ שיכולתי לדמיין. קנה אקדחו מביט במבט ישיר אל תוך לוע גרונו.

התחלתי לרעוד ואמרתי: "יוני אל תעשה את זה ! עוד לא מאוחר מדי בוא ונקפוץ שנינו !" יוני הוציא את האקדח מפיו ואמר: "אני מצטער .. לא רציתי שזה יגמר ככה.." שתי דמעות זולגות על לחיי ואני דופק ריצה לכיוונו. כשאני במרחק של מטר ממנו, הוא דוחף את ההדק. גופתו נופלת אל מעבר למעקה הגג, ואקדחו צלל אל תוך המכולה הגדולה שהייתה על שפת המדרכה .

נדפקתי מכל הכיוונים.. אין לי אומץ לעשות את מה שרן ויוני עשו, וגם אם אצליח לברוח, אני אהיה כמו עכבר קטן שלא מעז לצאת מהחור שלו אף פעם. אז החלטתי לתת את עצמי למשטרת ישראל ללא כל מאמץ.

כשהייתי בחדר החקירה, ישב מולי שוטר די מבוגר. גילו טייל בין ארבעים לחמישים, שפמו היה צפוף מאוד, והוא לבש מעיל ניילון בוהק. הוא שאל אותי את השאלות הכי קשות: "למה שני חברייך התאבדו? למה אתה לא התאבדת? ואם אמרת שיוני ירה בשוטר, אז למה טביעות אצבעותייך חקוקות באקדחו?".

בסופו של דבר החוקר החליט שדחפתי את רן ויריתי בגרונו של יוני כדי לזכות בכל השלל במידה ואצליח לברוח. האשימו אותי בגנבה חמורה, וברצח של שלושה אנשים. שוטר שכמובן מאליו עשה עבודה של מלאך, ואת שני החברים הכי טובים שלי, יוני ורן. קיבלתי שלושה מאסרי עולם.

היום יש לי יום הולדת (22) ובמקום לקבל מזל טוב וחיבוקים חמים ממשפחה וחברים, אני מוצא את עצמי יושב בתא מספר 147 ומבקש עיפרון ודף כמתנת יום הולדת. על הדף אני כותב את מה שאתם קוראים כעת, את טעות חיי. הבעיה היחידה היא…

שאתם יכולים לצאת מהטעות שלי בשבריר של שנייה על ידי לחיצה אחת על המסך, ואני… על ידי לחיצה אחת של ההדק – נשאר פה למשך כל חיי.