הדיבוק-פרק 1

טום-עוד יום שמצפים ממני להכי טוב. מצפים שאני יהיה מושלם, השחקן והזמר הכי טוב, עם החברה הבלונדינית הזאת שמסובבת את כל הראשים. אבל אני לא רוצה! אני רוצה רק לקבוראת עצמי עמוק בשמיכה ולישון. נמאס לי הייות הזמר המטערץ, שמצפים ממנו הכל אני רוצה להיות עצמי עם הגיטרה, לנגן ולשיר ולא לעלות על כל הציפיות. אני קם באפיסת כוחות ממטתי, היא כפולה. החדר שלי מצופה בדיסקים ופוסטרים, רובם שלי. גיטרה טלויה על הקיר, הגיטרה הריאשונה שלי, יש עוד מספר גיטרות בסטודיו. אני מצחצח שיניים ומתלבש, ג׳ינס וגופיה שחורה גזורה. אני יורד למטבח, ולוקח אוכל, העוזרת מחייכת אלי, אבא ואמא הלכו לעבודה אני משער וזורק את הילקוט על גבי, אני הולך לאוטו והנהג מסיע אותי לבית ספר באדישות, החיים שלי אדישים, חסרי רגש. היום זה ישתנה. אני יפסיק לצאת עם ליאה, אני יפרד ממנה. המערכת שלנו חסרת טעם, חסרת אהבה. אני ימצא אהבה. יבוא יום ואני ימצא משמעות לחיים, אני לא יתן לאנשים לדרוש ממני, לשלוט לי על החיים. אני מגיע לבית הספר, בית ספר של עשירים. כשהנהג חונה אני רואה את המכונית של ליאה היא חונה לידי. "היי טום" היא מחייכת ונותנת לי נשיקה. אני יודע שגם בשבילה המערכת הזאת היא עוד משחק בשביל התקשורת. "אמ..לי" אני מתנתק ממנה היא מרימה גבה. "אני חושב ש…" אני מרגיש נבוך. אני מגרד בעורפי, היא מחייכת. "ידידים?" היא מושיטה יד אני מחייך, ובליבי מודה לה. "ידידים" אני לוחץ את ידה. "ביי" אני הולך לעבר המדשאה שם יגאל מחקה לי "היי אחי" אני מחיי ותופח קלות על שיכמו. הוא מחזיר לי תפיחה. "אז אה וליאה?" הוא שואל בחשש. אני מהנן ועובר נושא. "יש כאן ילדים שאני לא מכיר. וגם לא מכיר איך ההורין שלהם." "אה.. זה מקבחי מלגה" אני משליך את כפות ידע לפי ומשווה לפני נימת התפדחות. יגאל צוחק. צליל חד קוטע את שיחתנו. הצלצול. אנחנו נכנסים לכיתה. הבנות המועצות בי עניים. לתחילה אני חושב שיש עלי משהוא, אז אני מביט בהשתקפותי שבחלון, אך עורי חלק כהרגלו משהוא בין חום ללבן, עניי כחולות שערי חום מעט וגולש לעניי. אז למה הן נועצות בי מבטים? יגאל וקע בי מרפק ואז אני נזכר שנפרדתי מליאה, שמועות רצות מהר. אני מתיישב שניה לפנישהמור נכנס. "שלום ילדים" הוא מחייך. אל אז מרצין. "שתדעו אני חא הוח חהקל עליכם כי אתם דוגמנים, זמרים… אני גן לא יק על מי שהוריו שופטים, או סתאם עשירים. אני לא ישאל מה אתם כשנתיי בסבב השמות. אני יציחס אליכן כאילו אתם רגילים!" אני מחייך. אני מתחיל לאהוב אותו. "טוב תלמידים" הוא מחייך "עכשיו נתחיל בלמידה." מהר מאוד הוא שקע בשיעור על תורת הצמחים, ואני מהר מאוד שקעתי בשינה ערבה. אני מרגיש צפיחות קלות על הכתף. אני מרים את הראש "נער צעיר מה שמך?" המורה רוקן לשולחני."טום" "מה עשיתה בלילה?"הוא ממשי לישאול בעוד הוא מזדקף "ישנתי" אני עונה בפיהוק. "אז למה אתה ממשיך לישון בשיעור שלי אדוני הצעיר?" "כי אני בגיל ההתבגרות" אני עונה לו בפילוסופית. אל הוא מקשיב, "והשעות המועטות שמקציבים לי לישון לא מספיקות…" אני שוב מפהק. "מי קובע לך שעות?" "הזמן קצר והמחאכה מרובה" אני עונה בתחקום. "יש לי לימודים שיעורי בית, הרבה דברים, אז המורה מוזמן לא לתת לי שיעורי בית." אני קורץ, שומע גיחוכים סביבי. המורה מהנהן "היה עדיף שתמשיך לישון." ציחקוקים נטסין נשמעים והוא מזדקף. עכשיו אני משתדל להקשיב לו, למרות שהנושא לא מעניין אותי בכלל…
* * *
רן- הבטחתי נקמה. אני ינקום בחבורת הפשע שמררה לי את החיי. שהרגה את אבי. אבל אין לי גוף. גופי מת, עכשיו מוטל באיזה סימטה אני חייב למצוא גוף לפני סוף השבע ימים. אני מרחף. אני לא יכול הרגיש משהוא. אז אני מרחף בעיוורון עד שאני מרגיש משהוא חם. ודאי גוף.