הגואלים פרק 28

פרק 28
נ.מ בת'
הייתי קשורה לחבלים יחד עם כולם.
ניסיתי להשתחרר אבל לא יכולתי, אולי בגלל הכאב שיש בי גופנית או אולי נפשית.
הדמעות כבר התייבשו על הלחי שלי וידי המשיכה לרעוד, משכתי באפי והתחלתי לנסות לצאת. שוב ללא הצלחה. "היי מה את עושה?" שאל אחד מחייליו והתקרב אלי, הרגשתי את נשימתו על שערותיו וקירבתי את ידי אל החגורה שלו, הצלחתי לשלוף משם את הסכין שהיה לו מבלי שהוא ירגיש.
"שום דבר.." אמרתי, הבטתי לצד כאשר אני רואה את ג'קסון מתאבק אנושות עם האיש בעל המסכה. סיבבתי את הסכין לעבר החבל שהיה סביב ידיי והתחלתי לחתוך את החבל.
"קדימה בת'.." לחשה זואי שהייתה לידי,
"עוד שנייה." לחשתי והצלחתי לחתוך את החבלים ולשחרר את ידיי, התכופפתי והצלחתי לצאת מהקשירה האדוקה שהם עשו סביבנו, שיספתי את הגרון של החייל שהיה מולי, ולקחתי ממנו את האקדח, התקרבתי לזואי ונתתי לה את הסכין, היא חתכה במהירות עצומה יותר ממני והשתחררה גם היא,
"בת' תשחררי את כולם אני אלך להביס את החיילים!" היא אמרה ועשיתי כדבריה, התחלתי לחתוך את החבל ושחררתי את כולם. זואי ביינתים ירתה לחייל אחד ברגל הוא נפל והיא שיספה את גרונו, היא השליכה את הסכין שהיה במגפה לעבר החייל שרץ לעברה והוא נפל על הרצפה.
"לכי תעזרי לג'קסון!" צעקה אמילי בעודה מכה את פניו של החייל.
"ג'קסון!" צעקתי לעברו, היה לו פנס בעין ושריטה שעוברת על שפתו התחתונה חולצתו הייתה חצי קרועה לעומת האיש עם המסכה שהיה נראה לא פצוע כלל, הוא גם לא לבש מסכה. התקדמתי עוד יותר כדי לזהות את האדם.
"אבא?!" צעקתי והוא הכה בפניי, נפלתי על החול.
"ג'קסון איך?" שאלתי אותו, הוא לא היה במצב של לענות על שאלות, בטח שלא לדבר. הוא התחמק מאגרופיו המהירים של אבא אך הוא בעט בצלעותיו והוא התגלגל על שפת הים.
"הגיע הזמן שלך למות!" הוא צעק ואחז בגרונו, הוא גרר אותו לעבר המים והכה את הפנים של ג'קסון הוא נפל על החול ובקושי שהיה יכול להילחם. נאנקתי וראיתי שהפצע נפתח.
אבא השליך את ג'קסון למים והשאיר אותו שם, כאשר ראשו בתוך המים ואבי לא נותן לו לצאת.
"אבא!" צעקתי ורצתי לעברו, ג'קסון בקושי שנאבק כדי להוציא את ראשו הוא היה חלש מדיי. זינקתי על גבו של אבי והוא עזב את ג'קסון ועבר אליי.
"רוצה גם?" הוא שאל וניסה לתת לי אגרוף בפנים שוב, התכופפתי והכתי את בטנו הוא ירק דם והמשיך להילחם. הוא בעט בבטני הפצועה ונפלתי על הרצפה כאשר אני משתעלת.
"לכול אחד יש נקודת חולשה.." הוא אמר והכניס את ידו אל תוך הפצע שלי, הוא הרחיב אותו ולבסוף את פניי והשליך אותי אל החול החם.
"לא.." אמרתי חלושות, לא יכולתי לקום.. הייתי חלשה מדיי והמחשבות על ההתרסקות של המטוס על גופתו של אריק לא עזרו במיוחד. אבי התקרב אליי ובעט בבטני חוזקה, הסתובבתי לצד השני ונאנקתי.
"לא!" אמר ג'קסון והושיט את אגרופו במהירות לעבר פניו של אבי, הוא נהדף לאחור וג'קסון הפעם לא עצר. הוא בעט בפניו ובצלעותיו והפיל אותו על הרצפה.
"רחמים.." הוא לחש,
"כמו שריחמת עליי?" הוא צעק כאשר שערותיו רטובות, הוא בעט בפניו של אבא וראשו נשמט לאחור.
"אני עשיתי את מה שביקשת! הרכבתי את הגואלים!" הוא צעק,
"אבל לך היו תוכניות אחרות.." קמתי בעוד שג'קסון אמר זו, זואי עזרה לי לקום.
"על מי אתה עובד?! לעולם לא תקבל מספיק אומץ כדי לחסל אותי!" הוא צחק,
"נכון.. אני אף פעם לא אקבל מספיק אומץ לחסל אותך. אבל זואי, זה לא ממש מעניין אותה. היא רוצה נקמה." אמר ג'קסון וזואי נעמדה מאחוריו, היא נתנה אותי לידיו של ג'קסון וזואי הטעינה את האקדח.
"לפני שאני נותן לה הוראה לחסל אותך. אתה תענה לי על שאלה אחת ויחידה שיש לי.." אמר ג'קסון,
"איפה אימא שלי?"
הוא ענה ודמעות חנקו את עיניי, "אז היא חיה?" שאלתי בתקווה.
"כן." הוא אמר בפשטות ודמעות ירדו בפניי ובפנים של ג'קסון.
"תעשי את זה." אמרתי חלושות והירייה התבצעה.