הגואלים פרק 26
פרק 26
נ.מ בת'
"את חושבת שהוא שמע?" שאלתי את אמילי,
"אני לא יודעת.." אמרה אמילי ובדקה את המכשיר, -"אני יכולה לנסות לתקן אותו אבל יידרש לי המון זמן בשביל זה.." .
"הנה זו הבעיה, החוט כאן קרוע. אם נחבר אותו זה אולי ייתן לנו עוד כמה דקות לדבר עם ג'קסון." היא אמרה והצביעה על חוט שחור שהיה קרוע,
"איפה נמצא בדיוק חוטי חשמל?" שאלתי והתחלתי ללכת במעגלים.
"המטוס!" אמר אריק,
"כן! המטוס זהו זה,אם נמצא אותו אולי נוכל לקחת ממנו כמה דברים." אמרתי כאשר חיוך רחב שיניים מכסה את פניי. "אוקי, אריק ובת' לכו תמצאו את המטוס וכבל קצר ושחור. ג'ולין וזואי לכו תמצאו לנו אוכל." אמרה אמילי שתפסה פיקוד, מיד אני ואריק התהלכנו על החול החם.
"אוקי אמור להיות ריח של אפר או משהו.." אמרתי וראיתי שאריק אינו מרוכז.
"מה קרה?" מיד שאלתי,
"אני לא מאמין עדיין שהיא מתה." אמר והשפיל את מבטו,
"היא הייתה כמו אחות בשבילי.." הוא הוסיף,
"אני מצטערת כול כך.. אני לא הכרתי אותה מספיק אבל מהכרות ראשונה היא נראית לי מאוד נחמדה."
"את יודעת, במשך כול ימי חיי היו אנשים בשבילי, שדאגו לי ושימחו אותי. ועכשיו.. עכשיו אין לי אף אחד." הוא אמר,
"אני כאן, אתה שוכח שאני מולך כרגע." חייכתי לעברו,
"ויש לך גם את ג'ולין ואת אמילי.." הוספתי והוא נפל על שפתיי, שפתיו ליטפו את שלי אך מיד התרחקתי.
-"אתה לא יכול לומר לג'ולין שאתה אוהב אותה ודקה אחרי זה להיות איתי!" צעקתי עליו, למרות שאהבתי שהוא עשה את זה.
"אני.." אמרתי ולא יכולתי להשלים את המשפט.
"לא יקרה בינינו כלום! הנשיקה ההיא הייתה טעות אחת גדולה נסגור את זה ככה!" אמרתי והמשכתי לצעוד,
"אני מצטער.." הוא אמר,
"מאוחר מדיי." אמרתי לו והסתכלתי לעבר המטוס אשר העשן שלו לא פסק כבר שבוע.
"המטוס!" קראתי בקול ורצתי אליו, אריק עדיין לא היה במצב של לרוץ בגלל ידו אבל עדיין הוא התקדם במהירות. "קדימה יש פה את הכבל שהיא חיפשה" חייכתי,
"אוקי בזהירות תתלשי אותו" הוא אמר באיטיות, תלשתי אותו והמטוס התחיל להסתובב, כך שהגב שלו עומד ליפול על שנינו.
"רוצי!!" הוא צעק, רצתי בכול כוחי. ברגע שראיתי שהמטוס כבר לא יגיע אליי הסתובבתי, אריק ניסה לרוץ אבל הכתף שלו כאבה מדיי, רצתי בחזרה אלי כדי לעזור לו. "קדימה אריק!" קראתי בקול, לפתע חץ נשלח מהאוויר ופגע ברגלו, הוא נפל על הרצפה והמטוס כבר עמד ליפול.
"אריק!" אמרתי, הושטתי את ידי כדי שהוא יתפוס אותה ואני אעזור לו.
"תברחי!" הוא אמר, אבל לא יכולתי להשאיר אותו שם. הושטתי את ידי קרוב יותר ואחזתי בידו, אבל המטוס כבר החל ליפול על הגב. ברגע שאריק ראה את זה הוא אמר:
"אני אוהב אותך." ודחף אותי משם והמטוס נפל עליו.
"לא!"צרחתי והדמעות ירדו,
"אריק!!" אמרתי והטבעתי את ראשי בידיי, "לא!!" צרחתי והרגשתי כאילו כול העולם חרב.
תגובות (5)
דיי! רציתי שהמשולש הזה ישבר אבל לא ככה, אריק מת? :,-(. תמשיך מהר!
כן.. היו לי דמעות בעיניים שכתבתי את זה :(
מה?! לא! למה הרגת אותו???
למרות שאיפשהו בתוכי יש לי תחושה שעוד תחזיר לנו אותו בדרך פלא *מבט חושד*.
הפרק היה נחמד, אבל נראלי אחד הקצרים שהיה עד עכשיו *-*
אסור לך להשאיר אותנו בכזה מתח! חח
כן מצטער זה אני…
בנוגע לחזרה לחיים.. זה לא יקרה מצטער, אריק לא ישוב מהמתים
אריק מת?… חבל, אבל בכל זאת אהבתי את הסיפור… תמשיך…